ואז, ביום רנדומלי לחלוטין, חבר מדריך אחר (במקרה אותו אחד שכפה עליי את הכוונת) שאל אותי שאלה תמימה:

לירון: תגיד, למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לכוון? אתה עם השלכה”

ע: כי אני צריך לשים את הנקודה על הלהב”

לירון: "למה שתעשה דבר כזה?”

פה שתקתי. רק אז קלטתי שמעולם לא באמת עצרתי לבדוק, לקרוא או לשאול איך אמורים לירות עם כוונת השלכה. פשוט החלטתי לבד. כמו כל ישראלי ממוצע – עושים ואז בודקים אם זה היה רעיון טוב. יופי עידן, חשבת שאתה יותר טוב מזה. התמהמהתי עם התשובה, ואז שאלתי בזהירות:

ככה מכוונים… לא?”

המבט, אלוהים המבט.

למזלי, לא צילמתי את המבט שהוא נתן לי, אבל בואו נגיד שזה הזכיר לי את המורה לפיזיקה ששאלתי אותה אם ניוטון זה ההוא מעספור.

לירון: למה לעזאזל שתעשה דבר כזה?

לירון הסביר לי, בסבלנות של מורה מחליפה (ועדיין עם אותו מבט), שאני מערבב בין שני עולמות שונים לגמרי: כוונות ברזל וכוונת אופטית.

הוא חידד נקודה קריטית: אין שום סיבה להשתמש בכוונות הברזל יחד עם הנקודה. כן, זה מצוין שיש ברזל כגיבוי, כן, co-witness זה אחלה, ואפילו חובה. אבל כל עוד הנקודה עובדת – אין לה שום קשר לברזל. זה לקח לי דקה, ואז זה נפל. שיט. הוא כנראה צודק, עובדה שיש אנשים שיש להם רק השלכה. קצת מבאס לגלות שבזבזתי כל כך הרבה זמן ואנרגיה, כשכל מה שהייתי צריך לעשות זה פשוט:לשים נקודה על המטרה – ולסחוט את ההדק.

אוקי, אבל אני בן־אדם אמפירי, לא כזה שמאמין לאנשים רק כי הם נראים בטוחים בעצמם או כי יש להם מבט של מורה מאוכזבת לפיזיקה. אז החלטתי לבדוק. ניגשתי לקופה, בדקתי אם האשראי עדיין עובד, וקניתי 50 כדורים רק בשביל הטענה של לירון, אי אפשר להשאיר נושא כזה פתוח.

טוען מחסנית, עולה לקו, מרים את האקדח מזהה נקודה. בכוונה – ואני מדגיש, בכוונה – שמתי את הנקודה רחוק מהלהב הקדמי. לא נוגעת, לא מתיישבת, אפילו לא בכיוון, יורה, שיט. פגיעה, עוד ירייה, עוד פגיעה. אני לא חושב שאי פעם כל כך התבאסתי לפגוע במקום שרציתי לפגוע.

הברזל בכלל לא היה במשחק, והמוח שלי, לראשונה מאז שהתקנתי כוונת השלכה, מתחיל לשחרר את האחיזה מהרגל ישן. לא חיפשתי להב, לא חיפשתי שין, רק נקודה. מטרה. ולחיצה על ההדק. ופתאום זה קרה, הזמן התקצר משמעתית, התנועה הפכה פשוטה, הירי זרם. ואז הבנתי את הפספוס האמיתי. הבעיה לא הייתה טכנית, לא הייתה באיפוס ולא בכוונת, הבעיה הייתה במוח שלי (מה חדש?).

המוח שלי עדיין ירה עם כוונות ברזל, רק עם קישוט אדום מעליהן. (אגב, על הצבע נדבר במאמר אחר, מבטיח) ברגע שהסכמתי לשחרר את הברזל, להפסיק “לאמת” את הנקודה, ולהתייחס אליה ככלי עצמאי הכוונת התחילה לעשות את מה שהיא נועדה לעשות. וזו אולי הנקודה הכי חשובה לכל מי שעובר לכוונת השלכה: הנקודה לא אמורה להיות מדויקת כי היא יושבת על הברזל, היא מדויקת כי היא מאופסת.