איזה מנגנון?

מנגנון הסטרייקר, זהו כיום המנגנון הנפוץ ביותר באקדחים החצי אוטומטיים המודרניים ורוב הסיכויים שלא נטעה אם נאמר שלמרביתכם יש אחד כזה. המנגנון הזה נהנה מפשטות מכאנית, בה בעצם הנוקר מופעל על ידי מתח קפיצי ומשוחרר לנקירה על ידי ההדק. מנגנון זה נחשב לאמין, קל לייצור, לכזה שמציע פעולת הדק אחידה בכל יריה ולכן גם זול יותר. בצד החסרונות, ההדק עשוי להרגיש קצת יותר ספוגי ופחות מדויק בתחושה.

ואיך זה הרגיש? כמובן שלכל דגם אקדח יש אופי הדק שונה בלחיצה – כמה מציעים מהלך ארוך יחסית כדי למנוע ירי לא מכוון, קירות מוחשיים יותר או פחות וגם חידוש קשר ארוך או קצר יחסית. הכל בהתאם להחלטות היצרניות והטעם של היורים. באופן אישי, אנחנו אוהבים יותר הדקים בעלי מהלך קצר ומדויק, שמסייע מאוד בירי קל, מהיר וברור. הדקים כאלה מצאנו באקדחים כמו הוולטר PDP והקימבר R7 מאקו קארבון קומפקט למשל. בכל הקשור לספרינגפילד אשלון 4.0 C שהגיע למבחן זה, הוא העביר תחושה של בדיוק באמצע, האיזון הנכון בין מהלך ותחושה. מהלך ההדק הראשוני בינוני באורכו, עד למפגש עם קיר מוצק וברור. השבירה מדויקת וקצרה וגם חידוש הקשר קורה במהלך קצר יחסית. מדידת המשקלים שלנו מצאה תוצאה ממוצעת של 2.38 ק"ג (5.2 פאונד), בדיוק באמצע מבחינת טווח המשקלים המקובלים.

הארגונומיה של האשלון החדש טובה מאוד, קל לאחוז בו, לירות ולדייק בפגיעות במטרה גם בירי איטי ומהיר יחסית. זהו אקדח הגנה עצמית שמסמן וי חיובי על רוב הסעיפים, הגם אם אינו מרגש במיוחד. הוא לא תוכנן להיות כזה וזה בסדר גמור. לזכותו עומדת גם היכולת לקבל מחסניות בקיבולת של 15 ו-18 כדורים.

"המעבר לירי בבול SAS II וייפר, כמוהו כהתגלות. זהו אולי ההדק הכי קרוב שניתן לאקדח תחרותי לקבל באקדח סדרתי, עממי למטרת הגנה עצמית"

מנגנון הפטיש כפי שאפשר להבין, כולל פטיש מתכתי חיצוני שבלחיצה על ההדק מכה בנוקר לביצוע הירי. זהו מנגנון וותיק יותר, מורכב יותר מכאנית לייצור ולכן לרוב גם יקר יותר. אבל הוא גם אמור להציע הדק תחושתי בהרבה ולכן גם מהנה יותר. המשקל של ההדק צפוי להשתנות מאוד בין מצב הסינגל לדאבל אקשן.

ואיך זה הרגיש? הרבה הרבה יותר טוב ויותר מהנה. המעבר לירי בקולט דיפנדר היה שונה כמו יום ולילה, עוד לפני שנרחיב על העדפת התזונה שלו, בתחמושת 45 ACP. ההדק שלו משדר אל היורה תחושה ישירה, מהירה ובלי מריחות מיותרות. כאילו אומר, האצבע שלך נכנסה לשמורת ההדק מסיבה ברורה – כדי לירות, אז תירה! מהלך ההדק קצר בהרבה, המשקל מעט כבד יותר, אבל המפגש הם הקיר ברור מאוד וגם השבירה שמסתיימת בפיצוץ. וחידוש הקשר? קצר בהתאם, עושק חשר להמשיך לרוקן את המחסנית לעבר המטרה, עם מעט מאוד מחשבה בין לחיצה לזו שאחריה. מדידות המשקל שלנו גילו ממוצע של 2.66 ק"ג (5.8 פאונד). חוויית הירי בו משלבת אתגר של ממש, שכן מעבר להדק המצוין, האקדח מתקשה להתמודד עם הסתירה בין התחמושת החזקה שלו לבין הממדים הקטנים מדי, שגורמים לרתע מוחשי למדי והצורך במאמץ של ממש כדי לדייק בירי חוזר אל המטרה. עוד קצת ממדים, עוד קצת באורך הקנה ובמשקל היו עושים כאן רק טוב.

המעבר לירי בבול SAS II וייפר, כמוהו כהתגלות. זהו אולי ההדק הכי קרוב שניתן לאקדח תחרותי לקבל באקדח סדרתי, עממי למטרת הגנה עצמית. מזל שהגענו אליו בשלב זה של המבחן, אחרת, הוא היה הורס לנו את כל חוויית הירי בכל מה שקדם אליו. ובעצם, גם אחריו. ההדק של הבול הוא ללא ספק אמת מידה להדק מצוין שהופך את הירי לחוויה ספורטיבית של ממש. לא משנה איך אתם יורים – מהר או לאט, למרחק קרוב או רחוק, הפלטפורמה הזו גרמה לנו לרצות לירות ללא הפסקה. מדידות משקלו הניבו ממוצע קליל במיוחד של 1.35 ק"ג (2.98 פאונד בלבד).

זהו אקדח 2011 (מנגנון 1911 עם שתי שורות כדורים במחסנית) שמציע ארגונומיית ירי טובה מאוד, עם שילוב נכון של ממדים, משקל, אחיזה ודיוק, שנהנית גם מחיזוק יעיל של מפצה רשף. האקדח נשאר שטוח כמעט לגמרי בירי, מה שמאפשר להישאר על המטרה ברציפות ולהגביר את קצב הירי עד שהמחסנית צועקת "די". זו לא חכמה גדולה לפגוש הדק מצוין שכזה ולהשליך את הציפיה לתחושה דומה אצל דגמים אחרים, אבל אחריו, הירי כמעט בכל כלי יריה אחר, הרגיש כמעט סתמי ופחות מעניין.

"עם קליבר 44 מגנום, הרתע מפלצתי, נחשול של דחף שמזיז את כל הגוף בעצמה"

כבוד למבוגרים

המנגנון השלישי, תופי, הוא המנגנון הוותיק ביותר כאן. יש לו וותק של מאות שנים ביצירת חורים בבני אדם, מסביב לעולם. הוא בנוי ממנגנון מכאני פשוט ולכן הוא נחשב לאמין ביותר כאן. את הכדורים הוא מאחסן בצילינדר, אבל כצפוי, עם הכי פחות כדורים זמינים בפעם אחת וטעינה ופריקה איטיים להחריד. אלה רק חלק מהסיבות מדוע אקדחים מסוג זה הפכו לנדירים למדי, מוצעים למשוגעים לדבר, עם כמה שהם נאים ומושכים.

לא ידענו את נפשינו כשטריגר הציעו את הסמית'&ווסון מודל 29 האגדי שמגיע בקליבר 44 מגנום כאקדח למבחן זה. לא אחד, שניים כאלה, עם קנים באורך 6.5 ו-8 ו-3/8 אינץ'. עם משקל כבד וקליבר שכזה, התחושה היא של תותח בכפות הידיים וההבנה הזו מכה בהן מיד עם הירייה הראשונה. הרתע מפלצתי, נחשול של דחף שמזיז את כל הגוף בעצמה, דרך כפות הידיים. הגרסה ארוכת הקנה הייתה הנשלטת יותר, אבל לומר עליה "נשלטת" יחשב לאוברסטייטמנט של החודש. הבעיטה אותה בעיטה, רק שהקנה רוצה קצת פחות לזרוק את הידיים אל קצה הפרגולה.

וההדק הזה… ישנו הבדל עצום ממש במשקל ההדק במצב הדאבל-אקשן לעומת הסינגל אקשן וההבדל הזה עלול מאוד להפריע ליורה. במצב הדאבל אקשן מדדנו לו ממוצע של 4.5 ק"ג (9.94 פאונד)! כלומר, צריך די הרבה כוח כדי להפעיל את המנגנון הארכאי, להתמודד עם פלינג' מהגיהינום ופשוט להחזיק חזק אחרי שגוש העופרת עשה את דרכו במורד הקנה. אם קליעי ה-9 מ"מ שרטטו נקודות אפורות על מטרת הברזל, הרי שה-44 מגנום איים לדחוף את המטרה כולה אל הרצפה. במצב הסינגל אקשן ההדק קל בצורה מאוד משמעותית (1.41 ק"ג או 3.1 פאונד) והדבר מונע המון צרות בירי ובעיקר מאפשר לכוון וגם לפגוע בצורה קלה יותר. אין לכך כצפוי שום השפעה על ההדף העצום, אבל התחושה והמהלך הקצר בהחלט מוערכים. חידוש הקשר מחזיר את האקדח למצב הדאבל אקשן, עם מהלך סופר ארוך וסופר כבד – כאמור, בפער עצום שקשה לגשר.