הגודל כן קובע, בבחירת האקדח המתאים

מבחני נשק

הגודל כן קובע, בבחירת האקדח המתאים

לפני שאתם בוחרים במותג מסוים או איפה תעשו לו נרתיק, חשוב לבחור קודם את הגודל של האקדח בהתאמה אליכם, כדי שלא תצטרכו להיאבק בו

19/02/2026

// כתב:

קובי ליאני

// צילום:

קובי ליאני

שתפו את הכתבה:

כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

כמי שמבלה שעות רבות במטווח, אנו פעמים רבות נתקלים באנשים שממש נאלצים להיאבק באקדח שלהם בזמן הירי, כדי להגיע לפגיעות סבירות בקושי במטרה. רובם ככולם נוגעים לבחירה באקדח הלא נכון. הכוונה, לא מבחינת מותג או מוניטין, אלא ברמה בסיסית בהרבה – הגודל שלו. חלק ניכר מיורים אלה, גם בעלי מידות גוף וידיים נדיבות, התפתו לבחור את האקדח הקטן ביותר עליו יכלו לשים את היד, דוגמת גלוק 43X או סיג סאואר P365 ודומיהם, מתוך הרצון לייצר יכולת נשיאה קלה במיוחד וגם נשיאה מוסלקת מאוד. אבל מה קורה כשמגיעים לשלב הירי? שם כבר מגלים את הנוסחה המוכרת – שאקדח שקל לשאת אותו, גם קשה יותר לירות בו, ולהיפך. המפגש הפיזי בין כף היד למכונה הוא זה שיקבע בסופו של יום האם הכלי ישרת את היורה בעת פקודה, או שמא היורה יאלץ להילחם בכלי לפני שהוא ילחם במטרה.

לפני שנפרק את האקדחים לגורמים, ננסה לשרטט גבולות, גם אם באופן גס, לקטגוריות השונות מבחינת הממדים (כמובן שישנם חריגים). אקדחי הסאב-קומפקט יציעו ממדי אורך של בין 145 ל-165 מ"מ, גובה של 100 ועד כ-115 מ"מ ומשקלם ינוע בטווח שבין 350 ל-600 גרם. קטגוריית הקומפקט מתקיימת (באופן גס) בטווח אורכים שבים 165 ל-190 מ"מ, גובה של 120 ועד כ-135 מ"מ ומשקלם בין 600 ל-750 גרם. קטגוריית ה'פול-סייז' מותחת את מידות האורך מ-190 מ"מ וגם ליותר מ-220 מ"מ, את הגובה לטווח שבין 140 ל-160 מ"מ והמשקל יכול לנוע בין 700 גרם ליותר מ-1.2 ק"ג. כתוצאה מכך, אפשר לומר גם באופן מכליל וגס, כי ככל שהאקדח גדול יותר, הוא גם צפוי להציע קיבולת גדולה יותר של כדורים במחסנית.

כדי לעמוד על הבדלים אלה ובעיקר להמחיש אותם עבורכם את המשמעות של הבחירה בממדי האקדח, קפצנו למטווח מגן ישראל שבקניון D-CITY שבמעלה אדומים ולקחנו שלושה כלים מייצגים, אחד לכל קטגוריית ממדים. את קטגוריית הסאב-קומפקט ייצג סיג סאואר P365, האקדח שעשה מהפכה של ממש בקבוצה עם הופעתו ולכן גם הפך להיות האקדח הנמכר ביותר בארה"ב בשנים 24-25. את קטגוריית הקומפקט ייצג כאן גלוק 19, אחד האקדחים הנפוצים בישראל ממגוון סיבות. ואת הקטגוריה הגדולה, 'פול-סייז' מייצג כאן אמנם אקדח ישן, הברטה 92F, אבל הוא לא חסך מאיתנו סנטימטרים וגם במשקל.

איך הגודל של האקדח משפיע על הארגונומיה?

המבחן שלנו התחיל בבחינת הארגונומיה היבשה. הרמנו, החזקנו, הזזנו, ליטפנו, לחצנו… הפערים התגלו מיד. ה-סיג סאואר, נציג קטגוריית הסאב-קומפקט מציע ארגונומיה מרשימה ביחס לגודלו. הוא מאפשר אחיזה גבוהה למדי (מקרבת את היד לציר קדח הקנה, מה שעוזר בהתמודדות עם הרתע בירי), ידית האחיזה שלו מחוספסת דיה כדי לנעוץ בו את האצבעות והוא בהחלט מתאים לבעלי כפות ידים קטנות – מה שהפך אותו ללהיט בקרב נשים. מנגד, יורים בעלי כפות ידיים גדולות כמו שלי (XL) ירגישו מיד שמשהו כאן לא מתיישב נכון. זה מתחיל בזרת של היד היורה שנמצאת מחוץ לידית האחיזה (מחסנית מוגדלת יכולה לעזור, אבל מפספסת את עניין הממדים הזעירים), ההדק הרגיש קרוב מדי ואילץ כיפוף פחות נוח לאצבע היורה וגם המתגים היו קרובים מדי.

מעבר מהיר לגלוק 19 מקטגוריית הקומפקט כבר שינה את התמונה לטובה, לפחות עבורי. כאן כף היד כולה מצאה את מקומה בדיוק על ידית האחיזה, מה שאפשר ייצוב מידי של הכלי ותפעול טבעי של המתגים והמנופים. בבחינה נקודתית לגבי הגלוק 19 מדור 5, ותסלחו לי חובבי הגלוק, הוא לא הדוגמה הטובה לארגונומיה טובה, בוודאי שלא מבחינת חספוס ידית האחיזה ותפס המחסנית למשל, אבל אקדחים בממדים אלה נתפסים כפשרה הטובה ביותר בין אקדחים זעירים לכאלה שהגיעו בגודל מלא.

ואם בגודל מלא עסקינן, הרי היה זה הברטה 92F, ה"פול-סייז" הקלאסי, שעבורי לפחות, הרגיש כהמשך ישיר של הגוף. הממדים הנדיבים שלו אפשרו אחיזה מושלמת ונינוחה, כזו שאינה דורשת מהיורה לבצע התאמות מלאכותיות או "להסתדר" עם מה שיש, אלא פשוט לתפעל את הכלי בצורה קלה ונוחה.

מבחן שלושה גדלי אקדחים. ברטה 92F, גלוק 19, סיג סאואר P365 — הבדלי הארגונומיה בין השלושה בולטים מאוד

איך הגודל של האקדח משפיע על נוחות הנשיאה על הגוף?

לממדים והמשקל של האקדח, יש השפעה מוחשית מאוד על האופן שבו נרגיש אותו על הגוף, בין אם בנשיאה קצרה או לאורך כל היום והשבוע. נתחיל עם ניקוי שולחן קטן – אקדח זה לא דבר נוח. זה פריט מתכת בעל נוכחות ומשמעות. נכון שהוא לא גרוע כמו M16 ארוך או רוס"ר גליל (תלוי באיזה תקופה שרתם), אבל נוח הוא לא ולכן הומצאו נרתיקים כאלה ואחרים שמסייעים לנו להתמודד עם חוסר הנוחות ולהפוך אותה לנסבלת.

ועדיין, בבחינת הנשיאה על הגוף, ה-P365 של סיג סאואר הצדיק גל גרם מקיומו כשנעלם כמעט לחלוטין מתחת לבגד. הסיבה, איך לא, היא הממדים הזעירים, לרבות ממד הרוחב הצר במיוחד שלו, ומשקלו הקליל. באופן אישי, ביחס לאקדח הפרטי שלי, הוא פשוט היה בלתי מורגש, עד שממש הייתי צריך להניח את היד על המותן כדי לוודא שהוא שם.

נלך רגע מיד אל העבר השני של הסקאלה, הברטה הגדול והכבד היה… גדול וכבד. הוא תמיד הזכיר לנו שהוא שם, מושך בחגורה מטה, מותח את מידת המכנסיים לקצה וידית האחיזה שלו בלטה מהחולצה, גרמה לכך שכל אחד יכול לדעת בקלות שמתחת לחולצה מסתתר לו כלי נשק. יש לכך גם היבט חיובי – לעולם תזכרו שהוא שם, מחכה בדריכות לשליפה.

במקום טוב באמצע היה הגלוק 19. הוא פשוט הציע פשרה מאוזנת – הוא לא גדול כמו הברטה, לא קטן כמו הסיג והוא הוא בהחלט נוח לנשיאה יומיומית, הגם אם נוכחותו מורגשת. הלקח כאן ברור: הבחירה באקדח חייבת לקחת בחשבון את המבנה הפיזיולוגי של היורה ואת היכולת שלו לשאת את הכלי לאורך זמן, שכן אקדח שנשאר בכספת בגלל חוסר נוחות בנשיאה, הוא אקדח שלא יגן עליכם בשעת צורך.

איך הגודל של האקדח משפיע על איכות הירי?

מכונית קונים כדי לנהוג בה, לאפה שוארמה קונים כדי לאכול אותה ואקדח קונים כדי לירות בו. זה המקום שבו ננתח את ההבדלים הפיזיים בין האקדחים, להשפעה על איכות הירי. ובכן, לא נוליך אתכם סחור וסחור – ההבדלים עצומים ומורגשים מאוד ומייד. בשורה תחתונה, כלל האצבע פוגש את המציאות – ככל שהאקדח יותר נוח לנשיאה, הוא יותר קשה לירי ולהיפך. ה-P365 היה סופר קל לנשיאה, אבל גבולי בארגונומיה שלו וכך גם בירי עצמו. לעומת השניים האחרים, ה-P365 התגלה ככלי "בועט" ומאתגר לדיוק, בטח שבקצב ירי מהיר יחסית. הרתע המורגש הקפיץ את הקנה והקשה על חזרה מהירה לתמונת כוונות, בעיקר בשל חוסר היכולת להפעיל מנוף אחיזה מלא עם כל האצבעות (בעיקר תמיכת הזרת) והוא יעשה את זה לכל גודל כף יד. הוא לא בלתי אפשרי, אבל כן מצריך אימון רב כדי להתרגל לתגובות החריפות שלו, לדיוק הגבולי והיה הפחות מהנה לירי מהשלושה.

הגלוק 19 הציג יציבות משופרת בהרבה, שאפשרה דיוק גבוה יותר ויכולת היצמדות למטרה ביעילות מרשימה. הממדים שלו שהיו נכונים יותר עבורי אפשרו אחיזה נכונה ויציבה ויחד עם תוספת למשקל, גם הפגיעות היו מדויקות יותר ואפשרו מעבר לירי מהיר יותר הודות לכך.

המעבר לברטה 92F היה סופר מוחשי. אמנם מדובר באקדח כמעט פרה-היסטורי, אבל הוא עדיין היה המנצח הבלתי מעורער בתחום הירי, לפחות עבורי. המשקל שלו סייע בספיגת הרתע בצורה טובה מאוד, הוא היה יציב מאוד וקל היה לדייק איתו גם בירי מהיר וגם במרחק גדול יותר. כמובן שהאקדחים המודרניים בממדים אלה מציעים תכונות טובות אפילו יותר, ועדיין, למרות גילו, הוא היה זה שהעניק מהשלושה את חוויית הירי למהנה בהרבה.

איזה גודל הוא הכי טוב לאקדח והאם הבינוני הוא הפשרה המוצלחת?

כאשר אנחנו מסתכלים על הממדים בלבד, התשובה היא לא האקדח הטוב ביותר, אלא האקדח המתאים ביותר ליורה, שתענה על שאלה זו. לכל ממדי אקדח יש יתרונות וחסרונות שחשוב להכיר בהן ולהתאים לא רק להעדפות האישיות שלכם, אלא לממדי הגוף שלכם. כמו שאין היגיון שאם אתם בגובה שני מטר ובמשקל של 120 קילו, עם כפות ידיים גדולות, שתבחרו באקדח בגודל של משרוקית וגם המצב ההפוך. אם יש לכם ממדי גוף קטנים וכפות ידיים קטנות, אל תרכשו אקדח ענק או אפילו קומפקטי, רק כי זה מה שיש לחבר שלכם, עם זאת, גם אקדח סאב קומפקטי לא יהיה קל לירי בגלל הרתע המורגש מאוד שלו. קנו את האקדח שמתאים לכם, כדי שלא תצטרכו להיאבק בו בזמן שאתם נאבקים במפגע או מטרה. אקדח המתאים לכם ארגונומית יהיה בטיחותי יותר, יש פחות סיכוי שתפלטו את המחסנית תוך כדי הירי למשל, וכמובן מהנה יותר עבורכם. לפני שאתם רוכשים אקדח, אחזו בו, הרגישו את זווית ההדק וודאו שכל אצבע מוצאת את מקומה הטבעי. בסופו של יום, האקדח הנכון עבורכם הוא זה שיושב לכם ביד כמו כפפה, ומאפשר לכם להתרכז במטרה ולא בניסיון לאחוז בו בזמן הירי.

ומילה אחרונה על השלב הבא. אם יש לכם שאיפות לקחת את הירי לתחום מקצועי או תחרותי, כדאי להכניס את זה גם לשקלול הנתונים, לטובת האקדח שיסייע לכם להשיג תוצאות טובות יותר ויאפשר לכם להתפתח כיורים.