זה בדיוק המקום שבו חשוב לעשות סדר בראש: לא כל אירוע עם סכין הוא פיגוע, ולא כל מתמודדת נפש עם סכינים היא מחבלת. לפעמים מדובר באירוע פלילי "קלאסי", לפעמים במצב פסיכוטי או משבר נפשי חריף – כמו במקרה שכתבתי עליו בעבר, של האם מהרצליה, יאנה איצקוביץ, שהרגה את בנה והגיעה לקניון חמושה בגרזן – ולפעמים באירוע פח"ע. המשותף לכולם הוא שהחמוש בשטח צריך להחליט בתוך שניות אם מדובר בסכנת חיים מיידית, ואם יש דרך אחרת לנטרל את הסכנה בלי לירות. ההבחנה הזו לא נועדה לרפות את ידי האזרח החמוש התורן, אלא להכריח אותנו לחשוב – גם בשעת לחץ: מי עומד מולי, מה הוא עושה, ומהי רמת הסיכון עכשיו, לא בכותרות של מחר בבוקר.