חזרה לחוויה האישית

לפני מספר שבועות סיימתי את הכשרת הירי המעשי תחת ניצוחו של המדריך רוני כורם ונרשמתי למועדון "הכדור הראשון" שנחשב לאחד הגדולים בישראל מבחינת מספר החברים בו. בנוסף, גם הספקתי לעבור אימון רשמי ואף להחליף את האקדח הפרטי שלי באחר שמתאים יותר לשימוש ספורטיבי. ההרשמה לתחרות האזורית הראשונה עבורי הייתה מאורע מרגש שאליו התכוננתי מאוד, לא רק נפשית, אלא גם מבחינת הציוד הנדרש היקר ועוד.

התחרות האזורית התקיימה ב-27 בפברואר במטווח חבצלת שברחובות, אשר נמצא בניהולו של אמיתי ונטמן ועידוד מנכ"ל רשת חוויות מר גולן ביטון, שאפשר את קיום התחרות. אל תחרות זו נרשמו תוך דקות עשרות רבות של מתחרים ולתחרות זו הגיעו 111 יורים אשר חולקו לזמני השתתפות ומחלקות (36 בקטגוריית סטנדרט, 13 בפרודקשן, 25 ב'אופן', 11 בפרודקשן אופטיקס ו-3 בקלאסיק). בתחרות עצמה, הקים צוות השיפוט וההקמה שלושה תרגילים שונים. בעוד התרגיל הראשון הצריך תנועה מינימלית ומספר כדורים נמוך (כ-10), התרגיל השני הוסיף תנועה לאורך, עם יותר מטרות (כ-17 כדורים), כולל מטרות נעות (בובר). התרגיל השלישי היה המורכב מכולם, והוא כלל תנועה גדולה במרחב עם תכנון לירי של 28 כדורים (סה"כ 55 כדורים במינימום).

הזמן שנקבע לי היה 12:00 ולהתחיל ישר בתרגיל הקשה מכולם. אולם הגעתי אל המקום מוקדם יותר, גם מתוך ההתרגשות וגם כדי לספוג בפעם הראשונה את אווירת התחרות ולבצע צילום מקדים לטובת כתבה זו. אווירה תחרותית בהחלט הייתה שם. אחרי הרשמה מהירה וקצרה וקבלת תחמושת, המתחרים עוברים למתחם התחרות, מסודרים כל אחד לפי ה"סקווד" שלו, ממתינים לתורם לביצוע התרגיל. תרגילי הירי מתבצעים ביעילות מרשימה עם משתתף אחד בכל פעם, תחת עינם הפקוחה של צוות השופטים במקום. לאחר סיום סבב של שלושה יורים בשלושת התרגילים, מתבצעת ספירת פגיעות הירי ואז אלה משולבות עם זמן הביצוע הנמדד, לקבלת ניקוד משולב. לכל מתחרה יש ניסיון אחד בלבד להשלים כל תרגיל.

תורי היה הרביעי התרגיל השלישי והכל מוכן. הנשק, המחסניות המתאימות ורק מחכה לקריאה – יורה מוכן? והיא הגיעה. לאחריה, "טען והתכונן". טענתי מחסנית, החזרתי לנרתיק ואז… השופט שם לב לטעות שביצעתי, לא נצרתי את האקדח לפני החזרה לנרתיק. כוחות של הרגל שקשורה לאקדח קודם, אבל כשמדובר בנשק, אין מקום לטעויות. זו עבירה שבגינה יש לפסול מתחרה ומשום שמדובר בעבירת בטיחות, גם לסיים את היום עבור מתחרה זה – במקרה הזה, אני. השופט יכול היה לבקש ממני  לנצור, יכול היה לאפשר לי להתחרות מחדש, אולי להבין שזו התחרות הראשונה לי ושכוללת גם מעבר לאקדח חדש ושונה מהקודם, אבל כפי שאמרתי קודם, עם בטיחות לא משחקים. לא כאן. לא משנה מי אתה או כל סיבה אחרת. השופט הודיע לי שהוא נאלץ לפסול אותי ובזה הסתיים היום שלי.

האכזבה עמוקה, אבל אין לי אף מילה רעה על הצוות השיפוטי. להיפך, שופט התרגיל והשופט הראשי קיבלו את ההחלטה הנכונה במאת האחוזים. המתחרים האחרים מיהרו לנחם  "זה קורה לכולם, גם לטובים ביותר". מהצד שלי, זו חצי נחמה שכן האכזבה כאמור עמוקה בהתאם לגובה ההתרגשות והציפיות, אבל היא כולה ממני עצמי והיא בוודאי תגרום לי להיות מדויק ומיומן יותר בתחרות הבאה.