כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

אמש נרצח עורך הדין ארבל פלדמן במשרדו בראשון לציון. לפי החשד הראשוני, לקוח שלא היה מרוצה מהטיפול בעניינו הגיע למשרד, התעמת עמו, שלף אקדח וירה בו מספר פעמים. החשוד הסגיר את עצמו למשטרה והחקירה עוד בראשיתה, אבל התמונה הראשונית מוכרת ומטרידה: עורך דין יושב במשרדו, במקום שבו הוא אמור להיות מוגן, ומולו עומד לקוח שמחליט שהדרך לפתור מחלוקת משפטית היא באמצעות אקדח.

לפני כשנה הותקף עורך הדין רונן בן צבי בפתח ביתו, בעקבות סכסוך הקשור לתיק שבו טיפל. הוא הוכה באכזריות ונותר עם נזק מוחי קשה ובלתי הפיך, סיעודי וללא יכולת לדבר. זה לא קרה בסמטה אפלה לאחר מפגש מקרי. התוקפים הגיעו אליו הביתה.

אלה אינם המקרים היחידים:
בשנת 2008 נרצח עורך הדין יורם חכם באמצעות מטען חבלה שהוטמן ברכבו. שנים לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד אסי אבוטבול, שבו נטען כי הורה על הרצח משום שלא היה מרוצה מהייצוג המשפטי שקיבל. בשנת 2013 הגיע לקוח לשעבר למשרדו של עורך הדין נתן ז'ורנו בבניין כלל בירושלים, ורצח ביריות אותו ואת בתו ימית, שעבדה עמו כמתמחה, על רקע סכסוך כספי הנוגע לייצוג.

בשנת 2021 נרצח עורך הדין אפרים ארנון בפתח ביתו בנשר, לעיני אשתו. הוא שימש ככונס נכסים ופעל במסגרת תפקידו המשפטי לפינויו של אדם ממקרקעין. לפי כתב האישום, אותו אדם החליט לרצוח אותו בשל ההליכים שניהל נגדו. עורכי דין ותובעים נוספים גילו במהלך השנים מטעני חבלה ברכביהם, או ניצלו מפיצוצים שאירעו כאשר הרכב היה ריק.

אני לא טוען שכל עורך דין נמצא בסכנה, בוודאי לא באותה מידה. אין דין עורך דין שעוסק כל היום בהסכמי חברות כדין סנגור פלילי, כונס נכסים, נאמן, עורך דין המטפל בהוצאה לפועל, בדיני משפחה קשים או בסכסוכים שבהם מעורבים עבריינים. אבל גם החלוקה הזאת אינה מספקת הגנה אמיתית. לפעמים האיום מגיע דווקא בתיק שנראה בתחילתו רגיל לחלוטין. לקוח יכול להידרדר, חייב יכול להחליט שעורך הדין הוא האויב, וצד להליך יכול לייחס לעורך הדין החלטה שבכלל התקבלה על ידי בית המשפט.

גם עליי איימו מספר פעמים במהלך השנים. אני ממש לא חי בפחד, ואני גם לא מתרגש בקלות מאיומים. אבל יהיה טיפשי להתייחס אליהם בביטול מוחלט. אף אחד אינו יודע מראש איזה איום יישאר הודעת ווטסאפ כועסת, ואיזה איום יסתיים יום אחד באדם שממתין ליד המשרד או מגיע לבית.

פעם היה למקצוע עריכת הדין מעמד שהעניק, לפחות בחלק מהמקרים, סוג מסוים של ריחוק וכבוד. המעמד הזה נשחק מזמן. חלק מהשחיקה נגרמה גם באשמת עורכי דין שפגעו בשמו הטוב של המקצוע, התנהלו באופן לא ראוי והפכו אותו בעיני הציבור לעוד שירות מסחרי. צריך לומר זאת ביושר. אבל ביקורת על עורכי דין, מוצדקת ככל שתהיה, אינה מצדיקה איומים, תקיפות או רצח. עורך הדין אינו הלקוח שלו, אינו פסק הדין ואינו מערכת המשפט כולה.

הבעיה היא שבישראל אין זכות מוקנית לשאת נשק לצורך הגנה עצמית. הדין מכיר כמובן בהגנה עצמית כסייג לאחריות פלילית, בסעיף 34י לחוק העונשין, אבל זו הגנה שנבחנת לאחר שהאדם כבר נאלץ לפעול. אין אצלנו זכות חוקתית או כללית להחזיק ולשאת כלי ירייה. רישיון נשק הוא רישיון מנהלי, המותנה בתנאי סף ובעמידה באחד התבחינים הסגורים שקבעה המדינה. עצם היותו של אדם עורך דין, גם בתחום מסוכן, אינו תבחין, שכן הזכות לשאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית.

אינני מציע להעתיק לישראל את התיקון השני לחוקה האמריקאית. הוא נולד מתוך היסטוריה חוקתית אחרת, הקשור גם למיליציות, ליחסים בין האזרח לשלטון ולחשש מפני צבא קבע. הפסיקה האמריקאית המאוחרת פירשה אותו גם כזכות אישית להחזיק נשק לצורך הגנה עצמית, אך אפילו שם הזכות אינה מוחלטת.

ישראל זקוקה להסדר ישראלי, זהיר ומאוזן יותר. לא חלוקת אקדחים אוטומטית לכל מי שמחזיק בתעודת עורך דין, ולא ביטול של בדיקות רפואיות, משטרתיות או מקצועיות. כן נדרש מסלול שמכיר בכך שיש מקצועות שבהם עצם העבודה יוצרת חשיפה ממשית לסיכון: עורכי דין בתחומים מסוימים, עובדים סוציאליים שמגיעים לבתי מטופלים, צוותי רווחה, בעלי תפקידים בהליכי אכיפה ולעיתים גם אנשי רפואה.

בתי משפט ובתי חולים כוללים בדרך כלל מערכי אבטחה. משרד פרטי אינו מאובטח באותה דרך. החניה מתחת למשרד אינה מאובטחת. הדרך הביתה אינה מאובטחת, ובוודאי שלא פתח הבית בשעות הבוקר. דווקא שם התרחשו כמה מהאירועים הקשים ביותר.

הכרה בסיכון אינה מחייבת לתת רישיון לכל מי שחושש. אפשר לדרוש הוכחה לאופי העיסוק, להיקף החשיפה ולאיומים קונקרטיים, לצד בדיקת עבר, כשירות רפואית, ראיון והכשרה משמעותית. אבל אסור שהאפשרות של אדם להגן על עצמו תהיה תלויה רק במקום מגוריו, בשירות שביצע לפני עשרות שנים או בשאלה אם הרחוב שלו נוסף לאחרונה לרשימת היישובים הזכאים.

ונקודה נוספת לעורכי הדין שכבר נושאים נשק: אל תסתפקו בהכשרה הבסיסית. נשק בכספת או בנרתיק אינו קמע. ברגע אמת הוא יועיל רק למי שיודע לזהות איום, לשלוף מנשיאה מוסלקת, לפעול במרחב צפוף, להימנע מפגיעה בחפים מפשע ולקבל החלטה תחת לחץ. צריך להתאמן באופן קבוע, ולא רק כאשר נדרש לחדש את הרישיון.

במקביל, נשק אינו תחליף להתנהלות נכונה. צריך לשים לב ללקוח שמסלים, לתעד איומים, לערב את המשטרה, להימנע מפגישות לבד כאשר קיים חשש, להודיע לעובדים במשרד ולהתייחס ברצינות לשינוי בהתנהגות. לפעמים נעילת דלת, מצלמה, לחצן מצוקה או שינוי מקום הפגישה חשובים יותר מאקדח.

עורך דין אינו אמור להפוך למאבטח של עצמו. אבל כל עוד המדינה אינה מסוגלת להגן עליו במשרד, בחניה ובפתח ביתו, היא גם אינה יכולה להתעלם מהצורך שלו להגן על עצמו.

לזכרו של עו"ד ארבל פלדמן, בתקווה שעו"ד רונן בן צבי יזכה לשיקום הטוב ביותר האפשרי, ולזכרם של עורכי הדין שנרצחו משום שמילאו את תפקידם. הגיע הזמן שהשאלה כיצד מגינים על מי שמשרתים את מערכת המשפט תישאל לפני הרצח הבא, ולא רק ביום שאחריו.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת