הגוף שלנו לא חובב עופרת, בלשון המעטה. זו מתכת כבדה, רעילה שספיגה שלה בגוף (נשימה, מגע בעור, בליעה וכו') עלולה לגרום לנזקים רבים למערכת העצבים, הדם, העצמות ועוד והגוף שלנו מתקשה מאוד לפנותה החוצה. מנגד, ירי בנשק חושף אותנו לכמויות גדולות של עופרת – תחמושת הנשק שלנו מכילה כמות לא מבוטלת של עופרת, הן בפיקה, באבק השריפה ואף בליבת הקליע. לכן, לאחר ירי במטווח, חשוב מאוד לרחוץ ידיים היטב, להתקלח ביסודיות ולכבס את הבגדים שנלבשו. עוד נמליץ, ללבוש חולצות עם שרוול ארוך ואף לחבוש כובע במידת האפשר. כל זה נכון למבקרים במטווחים, בוודאי על יורים תחרותיים ואו יורים בתדירות גבוהה ובוודאי על עובדי מטווח.

מטווחים סגורים, בהם אין אוורור טבעי כבמטווחים פתוחים, כדי להימנע חשיפה מסוכנת לעופרת, מותקנות מערכות אוורור עוצמתיות וכן ישנה חובה להשתמש בתחמושת ירוקה, דלת עופרת. תחמושת זו מפחיתה מאוד את השימוש בעופרת בפיקה, בתחמיש ובקליע ככל הניתן ולכן היא גם "סובלת" מאורך חיים קצר משמעותית לעומת תחמושת רגילה. אלה לא כדורים שמומלץ לשמור בבית כתחמושת כוננות.

הבדל נוסף בין תחמושת ירוקה לרגילה, מתגלה אחרי הירי. באופן מפתיע ובניגוד לדעה הרווחת, בשל השימוש בחומרי בערה שונים, תחמושת ירוקה משפיעה מאוד על מצב ניקיונו של הנשק לאחר הירי. תחמושת ירוקה (או תחמושת דלת עופרת כוללת בדרך קליע ממתכת קשה יותר ולעיתים קליע זה מכיל פחות עופרת.

דווקא תחמושת זו עשויה ליצור יותר פיח, חומרים כימיים ומזהמים על ובתוך האקדח לאחר הירי כאשר הסיבה לכך היא שבתחמושת כזו יש יותר חומציות, תוצרי לוואי כימיים וחומרים אחרים שיכולים להצטבר ולפגוע במנגנון האקדח, גם אם הם לא נראים לעין. כך, למרות שהירי "נקי" יותר, ניקיון האקדח אחרי הירי עשוי להראות תוצאה שונה, לעומת תחמושת רגילה. לכן חשוב לנקות את האקדח, להסיר מזהמים והצטברויות שונות ולשמן במתינות כדי לשמור על תקינות האקדח.