קלות על ההדק: סקירת אקדחים לנשים
26/05/2025
מספר החמושות בישראל עולה בצורה דרמטית, אז החלטנו לבדוק מה מהיצע האקדחים מתאים במיוחד לנשים, ולא, אין פה טיפת מיזוגיניות
// כתב:
// צילום:
רוב האזרחים החמושים לא מודעים לכך, אבל מדריכי ירי פעילים מחויבים לעבור בדיקת עופרת אחת לחצי שנה, ובדיקת שמיעה אחת לשנה – כך על פי החוק.
בשבוע שעבר ביקרתי במרפאה תעסוקתית, בדקתי את השמיעה שלי (תקינה!) ולקחו ממני דם ושתן, לצורך בדיקת עופרת, שלוקחת מספר שבועות. במהלך השיחה עם הרופאה, התחוור לי כמה אזרחים חמושים ויורים בעצם לא מודעים לסכנות של עופרת, ובעוד שלנו מדריכי הירי זה מובן מאליו ואנחנו לומדים את זה ומתגוננים מזה כל הזמן – הרי שאתם לא לומדים את זה ולא נבחנים על זה כלל, בעת קבלת הרישיון.
ולכן, הגיע הזמן לדבר על נושא חשוב במיוחד, שנשאר לרוב מתחת לרדאר: חשיפה לעופרת במטווחים. אנחנו מדברים המון על בטיחות בנשק, על החוקים שמסדירים שימוש, על פסיקות ועל מקרי קצה – אבל שוכחים לדבר על מה שקורה בזמן וגם אחרי הירי. על חלקיקים מיקרוסקופיים שנדבקים לבגדים, על רעל שנכנס לריאות או נמרח על העור – ועל הנזק המצטבר שנכנס גם למחזור הדם, אך מצטבר לצמיתות בעצמות. והכי חשוב – על הסכנה לילדים.
מה זו חשיפה לעופרת?
התחמושת שבה אנחנו משתמשים מכילה עופרת – גם בקליע עצמו וגם בתרכובות שנפלטות מהפיקה. כל ירי משחרר ענן מיקרוסקופי של חלקיקי עופרת, שחלקם שוקעים על הידיים, הפנים, השפתיים, הבגדים, תיק האקדח, ובמקרים מסוימים גם מגיעים לנשימה. במטווחים סגורים שאינם מאווררים כראוי – חלקיקים אלו ממשיכים להישאר באוויר, ויוצרים רמה גבוהה מאוד של זיהום מתכתי. גם במטווחים פתוחים נמצאה חשיפה, בעיקר דרך הידיים והבגדים. אפילו פעולת ניקוי האקדח לאחר מכן – גורמת לשחרור נוסף של עופרת.
תחשבו למשל על טיול בשטח, וכניסה לענן של אבק, או אפילו טיול ברחוב בעת אובך חמור. אתם מוצאים את עצמכם מצופים בשכבת אבק דקה, אפורה או לבנה. מנערים את הבגדים וממשיכים הלאה. אז למעשה ככה אתם נראים גם אחרי שעה או שעתיים במטווח – אפילו אם אתם לא רואים זאת באופן פיזי. ניתן לראות את העופרת על הרצפה, כאשר מטאטאים (או, גורפים עם מגב ולא מטאטאים בדיוק מהסיבה הזו).
למה זה מסוכן?
עופרת היא מתכת כבדה רעילה. היא פוגעת בתאי עצב, בכליות, בכבד, באונות המוחיות ובמערכת החיסון. אחד המאפיינים המפחידים של עופרת הוא היכולת שלה להיקשר לעצמות – ולהישאר שם. היא יכולה להשתחרר חזרה לדם במצבי סטרס, חולי, או אפילו בהריון. כך שגם לאחר הפסקת החשיפה – הנזק ממשיך להיבנות מבפנים.
הנזק הנפשי והקוגניטיבי מעופרת מתבטא בהפרעות ריכוז, ירידה בזיכרון, עצבנות, פגיעה בתפקוד קוגניטיבי גבוה ואפילו בדיכאון. עופרת פוגעת גם בפוריות, מעלה לחץ דם ופוגעת בהתפתחות תקינה של מערכות ביולוגיות בגוף. החשיפה הזו מסוכנת במיוחד עבור ילדים, שאצלם פגיעה קלה – עלולה להסתיים בנזק בלתי הפיך למערכת העצבים המרכזית.
מי נמצא בסיכון?
בפועל – כל מי שיורה. אבל במיוחד מדריכי ירי ועובדי מטווח שנחשפים יום־יום לעופרת; יורים ספורטיביים ואנשי אבטחה שמגיעים לאימונים תכופים, לעיתים על בסיס שבועי; אנשי צבא, שוטרים ומילואימניקים שנכנסים למטווחים רבים ולא מחליפים מדים במשך שעות; ובעיקר – בני משפחותיהם.
מי שמגיע מהמטווח הביתה בלי להחליף בגדים או לנקות את עצמו, עלול להפיץ את חלקיקי העופרת לכל עבר – משטיח המשחק בסלון ועד לבגדים בארון. ילדים קטנים רגישים פי כמה. החשיפה שלהם עלולה לגרום לירידה ב־IQ, הפרעות קשב, פגיעה בהתפתחות השפה ואפילו בהופעת התנהגות אלימה או לא צפויה.
מה המחקרים מראים?
מחקרים עדכניים מישראל ומהעולם מצאו רמות חריגות של עופרת בדם אצל מדריכי ירי, חיילים ואנשי אבטחה. מחקר שנעשה בצה"ל על אנשי מילואים וכיתות כוננות מצא שבממוצע, מדריכי ירי הציגו רמות עופרת בדם הגבוהות פי 3–7 מהרמה הנחשבת בטוחה בארגון הבריאות העולמי. מחקר נוסף שבדק שוטרים צבאיים גילה ירידה מובהקת בזיכרון עבודה ובתפקוד קוגניטיבי אחר, בעקבות חשיפה לעופרת, גם ברמות שנחשבו בעבר ל"לא מזיקות". יותר מזה – לפי ה־CDC האמריקאי, אין באמת "רמה בטוחה" של עופרת בדם. אפילו ערכים נמוכים גורמים לנזק ארוך טווח.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כול – לדעת. מודעות היא חצי מהפתרון. ויש גם חצי שני – פשוט, יומיומי, אבל קריטי. שנית, אחרי כל מטווח, חשוב להחליף בגדים – אם ניתן אז עדיף כבר במטווח. אם לא, אז מיד כשמגיעים הביתה, לפני שנוגעים בילדים או מתיישבים על הספה. את בגדי המטווח יש לכבס בנפרד מהכביסה המשפחתית. נעליים – אם אפשר, להשאיר מחוץ לבית. ואם לא – לפחות לא לדרוך איתן בחדרים.
מיד אחרי הירי ביציאה מהמטווח הקפידו לשטוף ידיים, פנים, צוואר, שפתיים – ולא לשכוח את האוזניים והאף. חלקיקים נצמדים לכל מקום. תכניסו מים לפה, לאף, לאוזניים ולעיניים ושטפו. וכמובן שמקלחת מלאה זה אידיאלי. ויש כלל ברזל אחד שחייבים להפנים – לא שותים, לא אוכלים, ולא לועסים מסטיק בתוך המטווח. זהו.
מהשיחה שלי עם הרופאה (והאמת שמחקרים ובדיקות גם תומכות בממצאים האלה), יש הבדל עצום בין מטווחים פתוחים לסגורים, וכן בין שימוש בתחמושת רגילה לתחמושת ירוקה – כזו שבה הקליע אמנם עדיין עשוי מעופרת, אבל הוא מצופה כולו בנחושת ולכן לא משאיר ענן עופרת בעת הירי. תחמושת ירוקה באמת מפחיתה חשיפה – אבל היא לא פתרון קסם. גם כי לא רק אתם יורים במטווח וגם כי היא לא זמינה תמיד. והכי חשוב – היא לא מנקה את החדר ולא את הידיים שלכם.
לסיכום: חלקנו יורים בשביל הספורט. רובנו גם יורים בשביל הביטחון, בשביל ההגנה. אבל ההגנה האמתית מתחילה בבית. אם אתם נחשפים לעופרת – זה לא אומר שתפסיקו לירות, אבל זה כן אומר שהגיע הזמן להתייחס לזה כמו אל חומר מסוכן. כי זה מה שזה. והפגיעה – לרוב לא מורגשת מיד. היא שקטה, מצטברת, ורק כשרואים את תוצאותיה – כבר מאוחר מדי.
אז תשמרו על עצמכם. ועל מי שאתם הכי אוהבים. זה לא פחות חשוב מלדעת לירות. גם אם אתם יורים רק פעם בשבוע או פעם בחודש – תדאגו לכם ולמשפחה, תחליפו בגדים, תתקלחו, תכבסו את הבגדים בנפרד ותתרחקו מהילדים עד שתעשו זאת. כי גם קצת עופרת – מסוכנת.
תוספות מפיAvi Mor, שאין מומחה גדול ממנו בתחום זה.
מספר החמושות בישראל עולה בצורה דרמטית, אז החלטנו לבדוק מה מהיצע האקדחים מתאים במיוחד לנשים, ולא, אין פה טיפת מיזוגיניות
יצרנית הנשק האמריקנית לא מורידה את האצבע מההדק ואת העיניים מהמטרה ושוב חושפת אקדח מעניין. עבודת התכנון ארכה שנתיים, אבל מי יתקן את הנזק התדמיתי?
השם הוא PPK. וולטר PPK. בזמן ששמות השחקנים והאויבים משתנים, האקדח נשאר זהה בכל הסרטים
מספר החמושות בישראל עולה בצורה דרמטית, אז החלטנו לבדוק מה מהיצע האקדחים מתאים במיוחד לנשים, ולא, אין פה טיפת מיזוגיניות
יצרנית הנשק האמריקנית לא מורידה את האצבע מההדק ואת העיניים מהמטרה ושוב חושפת אקדח מעניין. עבודת התכנון ארכה שנתיים, אבל מי יתקן את הנזק התדמיתי?
השם הוא PPK. וולטר PPK. בזמן ששמות השחקנים והאויבים משתנים, האקדח נשאר זהה בכל הסרטים
