סקירות

גם בלי רישיון לנשק: חוויית ירי בשוטגאנים

כל דרומי שמכבד את עצמו בארה"ב מחזיק שוטגאן בפיקאפ ונראה אתכם מתקרבים ל'פרופרטי' שלו. בארץ הם מוגבלים לציידים וירי חוויה. בחיות אנחנו לא יורים, אז קדימה, חוויה!
25/11/2025

// כתב:

קובי ליאני

// צילום:

קובי ליאני

שתפו את הכתבה:

כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

לפני מספר שבועות, פרסמנו כאן באתר ובערוץ חוויית ירי ברובי 0.22 שמיועדים גם ובעיקר לתושבים שאינם בעלי רישיון לנשק. זה היה מהנה והרגיש באמת חווייתי, אבל את חלקכם זה פחות הרשים וגם סיפרתם לנו בתגובות. אז העפלנו שוב לצפון הארץ, למטווח טריגר שבקובוץ איילת השחר לבצע התרשמות ירי חוויה בכלים שאולי ירשימו אתכם יותר – שוטגנים!

ברשימת כלי הנשק שלנו שבה אנחנו חייבים לסמן V, לשוטגאנים יש מקום גבוה בחמישייה הפותחת (רוצים עוד דוגמה? גם נשר המדבר שם. כן אנחנו יודעים, אבל בכל זאת בא לנו ונמשיך לחפש אחר הזדמנות שכזו). מעמדם בישראל מאוד מעורער – הוא מוגבל לציידים או ירי חוויה בלבד. בארה"ב לעומת זאת, זהו כלי נשק מאוד פופולארי, לצד האקדח, ה-AR15 ורובה הציד שיורה (לרוב) כדורי 308. לא תמצאו חוואי דרומי שאין לו קנת נשקים על החלון של הפיקאפ שלו ואם תיכנסו ל'פרופרטי' שלו, קחו בחשבון שחופן כדוריות מתכת יעופו לכיוונכם. הוא יהיה ממש אדיב אם ירה עליכם קודם BIRD SHOT ולא PELLETS או SLUG.

לפני אי אילו שנים, כשהייתי בנסיעה בארה"ב, עצרתי בתחנת דלק בישוב נידח השוכן לצד חומת ההפרדה בין מקסיקו לארה"ב. אספתי כמה דברים ובקופה המוכר שם על הדלפק חבילת 12 כדורי שוטגאן. כששאלתי לפשר העניין, אמר – כשקונים מעל ל-30 דולר, מקבלים כדורים. עניתי שאין לי שוטגאן בכלל וקיבלתי מבט מזלזל של איך אין לי שוטגאן ושזו הבעיה שלי, הוא חייב לתת לי את הכדורים. הרדנק שתדלק את ה-F150 שלו דווקא שמח לקבל אותם ממני. כן, זה עד כדי כך מקובל בארה"ב. אצלנו המצב כאמור ושנה לגמרי ואם תראו שוטגאן פה, הוא יהיה מוצמד לצייד חזירים ושאר בעלי חיים, אולי אצל קומץ לוחמי ימ"מ או במטווחים כמו טריגר, שבו הם משמשים ככלי חוויה.

וזו בהחלט חוויה לירות בהם. ישנם שלושה סוגים עיקריים של שוטגאנים: ידניים, לרוב עם שני קנים (אחד מעל השני או אחד לצד השני), בעלי מנגנון דריכה פאמפ וחצי אוטומטיים. הוורסטיליות של השוטגאן נובעת מיכולתו לירות מגוון רחב של תחמושת, כאשר כל סוג תחמושת משרת מטרה שונה.

מציידים, ללוחמים, לספורט

ההיסטוריה של רובה השוטגאן ארוכה מאוד וראשוני הרובים מסוג זה נראו בעולם עוד במאה ה-17. בתחילה הם נועדו עבור ציידים, בעיקר לעופות (ברווזים, אווזים, חוגלות, פסיונים וכו') ובמאה ה-19 כלי נשק זה עבר מספר שדרוגים בעיקר במגוון סוגי התחמושת והיכולת לטעון יותר מצמד כדורים בקנים. אגב, ברובים אלה, שני הקנים לרוב נבדלים זה מזה במפתח הלוע בקצה, אשר מייצר פיזור הדוק או רחב יותר של כדוריות המתכת. בהמשך, רובים אלה קיבלו גם הכרה כרובים ספורטיביים בירי בצלחות חרס, כולל גרסאות מפונפנות במיוחד בקרב האצולה הבריטית.

קרנו של נשק זה עלתה כאשר צבא ארה"ב גייס אותו למלחמת העולם הראשונה, ככלי נשק שמטהר חפירות ותעלות. היכולת לו לירות מקבץ גדול של כדוריות מתכת מטווח קצר מבלי הצורך ממשי בלכוון, אפשר ללוחמים לירות לאורך תעלות ולפגוע באויב שאורב בהן בקלות. הוספת מנגנון טעינת 'פאמפ' עזרה מאוד שכן אפשרה ללוחמים לירות מספר משמעותי יותר של כדורים בהסתערות, בין טעינה לטעינה. רובים אלה המשיכו עם הכוחות הלוחמים גם במלחמת העולם השניה וגם במלחמת וייטנאם והלוחמים שחזרו משם הביתה, התאהבו בכלי הנשק הזה והפכו אותו למועדף הן להגנה עצמית, לציד והגנה על שטח החוות שלהם.

חוויית ירי בשוטגאנים גם ללא רישיון במטווח טריגר איילת השחר

ואיך זה מרגיש?

יותר כיף ממה שציפיתי. מטווח טריגר שבאיילת השחר הצליח להעמיד לרשותנו שלושה רובים להתרשמות – הראשון, Rossi Model 11 נראה כאילו הגיע מסרט שודיי הקריביים, עם צמד קנים עבים וקצרים השוכבים זה לצד זה, עם שני הדקים – אחד לכל מנגנון ירי והוא בועט. בועט כמו רונאלדו ביום טוב. כל כדור שיוצא ממנו מפרק את מטרת הנייר, משאיר בה צלקות מחוררות וגם בועט לנו חזק בשקע הכתף. צריך להחזיק חזק ובעיקר להיות מוכן לפעימה הזו ולפיצוץ שמתרחש מול הפנים. כדי לפגוע במטרה צריך פשוט להניח את הכנים בכיוון הכללי שלה, כי אין כוונות של ממש ולבחור את ההדק הנכון מהשניים. השוטגאן הזה בנוי לחזקים.

עדיין באותה קטגוריה של הרובים הידניים בהם טוענים צמד כדורים לקנים היה דגם מודרני יותר, בו הקנים נמצאים זה מעל זה. פה כבר יש כוונת ברזל, קל יותר לפגוע במטרה במדויק, בין אם זו עשויה מנייר או צלחת חרס. הקנים הארוכים יותר משפרים את הידוק פיזור הכדוריות וגם הרתע נשלט יותר. פתיחת בתי הבליעה מאפשרת לשיניים החולצות להעיף את התרמילים הריקים (חשב לעשות זאת הצידה ולא לכיוון הפנים), מוכנים לקבל צמד כדורים חדשים.

רובה בעל טעינת 'פאמפ' שנחשב לנפוץ ביותר לא היה זמין באותו רגע, אבל כן החצי אוטומטי, Beretta A400. רובה זה נעזר במחסנית קפיצית לאורך הקנה, כאשר באמצעות לחץ גזי הירי, המנגנון גורף כדור נוסף מוכן לירי, ללא מעורבות מצד היורה. דגם זה כבר מראה קפיצת מדרגה של יכולות, גם בדיוק בירי וגם ברתע שהוא מייצר, שהוא מרוכך הרבה יותר לעומת צמד הקודמים. יש פיצוץ, יש תנועה, אבל פחותה והרבה יותר קל להישאר "על המטרה" לירי חוזר.

וכמה זה עולה? פעילות ירי חווייתי בשוטגאנים במטווח טריגר שבאיילת השחר עולה 350 שקל ל-25 כדורים בפעילות ירי בצלחות חרס.

חוויית ירי בשוטגאנים גם ללא רישיון במטווח טריגר איילת השחר

שתפו את הכתבה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יש מצב שזה גם יעניין אותך...

כתבות נוספות