המסגרת המשפטית: למאבטחים יש סמכויות סטטוטוריות לבצע בידוק בכניסות, לדרוש הזדהות, לערוך חיפוש (בנסיבות מסוימות גם ללא חשד ספציפי בעת כניסה), לתפוס חפץ העלול לפגוע בביטחון הציבור, ואף למנוע כניסה או להוציא אדם ממקום – והכול בכפוף למידתיות, שמירה על כבוד האדם והפעלת שיקול דעת. אם סורבתם לבידוק במקום שבו יש סמכות חוקית לבדוק – המאבטח רשאי למנוע את כניסתכם. אם ניתנו צווים ייעודיים לאיסור נשק במקומות מסוימים, המאבטח רשאי לדרוש הפקדת נשק או למנוע כניסה עם נשק. אלה אינן “נחמדויות”, אלא סמכויות בדין.

אז מה כלל האצבע שלי, בפרקטיקה? בקניון “רגיל”, ברמת אבטחה נמוכה כשאין שיקוף תיקים ולא נשאלתם – אין חובה משפטית ליזום הצהרה. אם נשאלתם מפורשות אם אתם חמושים, כמובן שחובה לענות אמת ולהציג רישיון לפי הצורך. במתחמים מאובטחים ברמה גבוהה – קריית ממשלה, בתי משפט, תחנות רכבת, מתקנים ממשלתיים וכד’ – מומלץ מאוד להודיע מראש למאבטח או לקב״ט שאתם חמושים ולהראות רישיון. זה מונע הפתעות בשיקוף, מאפשר הכוונה למסלול מתאים, ולעיתים הוא תנאי לקבלת צמיד או תדרוך קצר. באירועים רבי משתתפים שבהם פועל מערך אבטחה לפי הנחיות משטרה / שב"כ – אותו היגיון: עדיף גילוי יזום, כדי שלא תהפכו ל“אירוע” בשער. סמכויות המאבטחים במקומות כאלה נובעות מחוקי הסמכויות וההסדרה, לרבות אפשרות למנוע כניסה, לעכב במקרים מסוימים, ולדרוש הזדהות.

מה לא עושים בשער: אין לפרוק נשק במרחב ציבורי לבקשת מאבטח, ללא עמדת פריקה תקינה, ואין “להוציא להשוואת מסט״ב” או להראות “שאין כדור” בבית הבליעה ליד אנשים זרים. אם מתבקשים לפעולה לא בטיחותית – עוצרים באופן מנומס, מסבירים שזה בניגוד לנהלי בטיחות, ומבקשים את הקב״ט/מנהל האבטחה. אם בשער קיימת דרישה להפקדת נשק במקום שהוסדר כחוק, יש לפעול לפי הנהלים במקום (הפקדה בנקודת נשק מוסדרת) או לוותר על הכניסה. אם אין הסדרה, אז בטח שלא משאירים “סתם” אצל שומר. סמכות המעבר, הבדיקה והפקדה – איננה חופשית, אלא נגזרת מסמכות בחוק או מצו ייעודי (האמת היא שהצו הזה עדיין לא קיים, והפקדת כלי נשק במקומות שמפקידים בהם נעשית באישור חטיבת הרישוי והפיקוח של המשטרה, ללא צו. אבל על כך ברשומה אחרת).

קו מנחה התנהגותי: לשאת מוסלק תמיד, להתנהל באדיבות (כי קהילה חמושה היא קהילה מנומסת), לא להתווכח בשער, לא לשקר – אם נשאלתם, עונים אמת ואם יש פערים בנהלים – מבקשים קב״ט. זכרו שמאבטחים פועלים תחת אחריות ובד״כ לפי הנחיות ארגוניות – גם אם לא תמיד הן מנוסחות מושלם. המטרה שלכם היא לעבור את השער בבטיחות, בלי להפוך את עצמכם או את המאבטח לבעיה.

שורה תחתונה: אין חובה כללית ל"גילוי מרצון" מצד האזרח החמוש, אך יש חובה לומר אמת כשנשאלים או נדרשים לעבור בידוק. יש מרחבים שבהם נכון ליזום גילוי כדי לאפשר תהליך מסודר, ובכל מקום – בטיחות קודמת לכול. אם נתקלים בדרישה לא חוקית או לא בטיחותית מצד המאבטח – לא מתעמתים ובטח שלא “מדגימים”, אלא עוברים דרך הקב״ט, או מוותרים על כניסה. זו הדרך לשמור גם על החוק, גם על הנשק, וגם על עצמכם.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת