הוא לא עבר על שאר הממתינים. לא בדק את כולם. הוא ניגש ישירות לשוני – בלי סיבה נראית לעין. אולי זה הזמן לציין שיש "שוני" בין שוני לשאר התושבים שהמתינו. שוני שמתבטא בצבע העור שלו. שוני כבר רגיל להיבדק פעמיים ביום בגלל השוני הזה. צבע עורו לא מעיד על כך שמדובר בלוחם מילואים שכבר סגר מעל 400 ימים כמעט ברצף. הוא גם לא מעיד שמדובר על אדם אוהב בריות, פעיל קהילתי, מלח הארץ ללא כל עבר פלילי. המאבטח ביקש תעודה מזהה ושאל אם יש עליו נשק. הנימוק: המאבטח "זיהה בליטה בחולצה", שלטענתו העידה על נשק. וכששוני השיב בחיוב – עוד לפני ששלף את הרישיון – כבר נשמעה קריאה למשטרה בקשר. רק שהנשק שהמאבטח "זיהה" – היה כמובן בתיק. חתימת ידית אחיזה בחולצה – לא הייתה. זו לא הייתה טעות בזיהוי – זו הייתה טעות בשיפוט, ובמקום להודות בכך, המאבטח שינה גרסה: עכשיו הוא טען שהוא "הריח ריח אלכוהול". זאת למרות שחלפו מעל שעתיים מהבירה האחרונה ששוני שתה. אבל שוני – צייתן. חיכה בסבלנות למשטרה, כדי להסביר. אולי השוטר שיבוא יבין שלא נעשתה שום עבירה.

כשהשוטרים הגיעו, שוני שיתף פעולה באופן מלא. הציג רישיון. מסר את הנשק. לא עורר שום חשד. הוא דיבר לעניין וכמובן לא הריח מאלכוהול. אבל הרישיון נשלל, בחשד לעבירה של החזקת כלי ירייה בשכרות. בלי ראיות. בלי בדיקה. בלי ינשוף, בלי נשיפון או בדיקת דם. אפילו בלי מבחן מאפיינים (לגעת באף בעיניים עצומות, ללכת על קו ישר וכד'). לא תועדה כל שיחה מבולבלת. לא נרשם דיבור לא ברור. שום דבר. רק ריח לכאורי שהריח המאבטח. גם החוקר המשטרתי לא ממש התאמץ להקשיב לטענותיו ולהבין. חלפו שעות מהבירה האחרונה. אבל זה לא עניין אותו. הוא לא שאל כמה בירות, מתי שתה, מאיזה סוג. לא בדק האם הוא באמת שיכור. לא הציע לעשות בדיקה כלשהי נוספת. כלום. ככה נחקר שוני. התיק נסגר מחוסר ראיות והרישיון – נשלל.

שוני פנה בעצמו למשטרה – וביקש להשיב את רישיונו. נדחה, אך לא ויתר וניסה שוב – פעמיים. רק אז פנה אליי.

עברתי על כל חומר החקירה. בדקתי את הדו"חות. קראתי שורה שורה. לא מצאתי ולו ראיה אחת שתומכת בגרסה שהוצגה. לא היה זיהוי אמיתי. לא היה ריח אמיתי. והכי חשוב – לא הייתה שכרות. הגשתי בקשה לשנות את עילת הסגירה מ"חוסר ראיות" ל"חוסר אשמה". כי זו לא פריבילגיה – זו חובה של המדינה, כשהיא יודעת שלא נעברה עבירה. והיום – זה התקבל. העילה שונתה ושמו נוקה. ועכשיו עזרתי לשוני להגיש בקשה חדשה לרישיון נשק. נקווה שגם פה לא יערימו קשיים עליו, כדי שלא נצטרך להגיש עררים ועתירות. בסופו של יום, מדובר בלוחם מצטיין, מלח הארץ, שלא עוול ולא פשע. וגם לא היה שיכור. הוא בסך הכל היה בצבע עור פחות דמוקרטי. ככה נלחמים על צדק. גם כשהוא מאחר.