וולס עם גורילה: ירינו בדזרט איגל 50 AE

מבחני נשק

וולס עם גורילה: ירינו בדזרט איגל 50 AE

ה-Desert Eagle .50 AE הוא לא עוד אקדח. הוא מפלצת תעשייתית, הצהרה חצופה של הנדסה וביצועים. קל לאהוב אותו, אבל בו זמנית, אי אפשר שלא לשנוא אותו

04/12/2025

// כתב:

קובי ליאני

// צילום:

קובי ליאני, טריגר

שתפו את הכתבה:

כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

יש הצעות שפשוט אי אפשר לסרב להן, ולא משנה כמה הן משוגעות. ההצעות האלה נדירות למדי וכשהן מופיעות, צריך לאחוז אותן חזק בשתי הידיים, כי הן עלולות שלא לחזור על עצמן או להתפוצץ לכם בפנים. מאחר וזה אתר נשק – דמיינו אקדח שמפסיק להיות רק כלי ירייה והופך לתופעת טבע. רגע שבו קנה פלדה הופך לצינור של אש וההדף עולה לרמה של אירוע טקטוני מבהיל.

ההצעה הזו הגיעה ממטווח טריגר שבאיילת השחר, כתשובה לשאלה מצדי – האם יש משהו מעניין לירות בו, כי אני במקרה בסביבה. אני מוכרח לציין שהדמיון שלי סבב סביב עוד אקדח סטרייקר-פולימרי-קומפקטי-9 מ"מ שרובנו קונים. ואם להתפרע, אז עם איזה תופי 357. אבל לרגע לא שיערתי שיוצע לי לירות בדזרט איגל 50 AE, כן, במפלצת עם הקליבר הגדול, האקדח העוצמתי בעולם.

אקדח אגדה

לא הסמית' של הארי המזוהם ולא הברטה של בונד. ה-Desert Eagle 50 AE הוא האקדח האיקוני מכולם. ספק אם תמצאו ילד שלא שמע עליו. הם קיצרו את שמו ל"דיגל" והוא ללא ספק האקדח המועדף ב-Call of duty, Counter Strike, מקס פיין, GTA ועוד שלל משחקי יריות. והקולנוע? הפך אותו למפורסם יותר מארנולד שוורצנגר כשכיכב במטריקס, סנאץ', רובוקופ, דדפול ועוד. הדזרט איגל הוא אגדה. הוא מייצג כוח מופרז ונוכחות מבהילה. כשאתה מחזיק אותו, אתה מרגיש שאתה חלק מסצנת אקשן, רק שאתה לא בטוח אם אתה הטוב או הרע בסיפור הזה.

הרעיון ליצירת האקדח העוצמתי בעולם הגיע, איך לא, מאמריקה. והביצוע? באופן מפתיע, כאן בישראל על ידי IMI. צריך להיות תחת השפעה של חומרים קשים כדי להגות אקדח שכזה ואין ספק שמי שהחליט לחתום על התוכניות, הקשיב לשדון הרע שעל הכתף. אין ולא מידה או נתון אחד במפרט שלו שנשאר בגדר ההיגיון. אורכו יותר מ-27 ס"מ, גובהו יותר מ-15 ס"מ, רוחבו יותר מ-3.5 ס"מ ומשקלו שני ק"ג לפני כדורים או 2.3 ק"ג עם 7 כאלה.

ואם כבר הזכרנו את הכדורים, לדזרט איגל יש מספר גרסאות של קליברים, כאשר זו שהונחה על שולחן המטווח עבורנו יורה את הגדולים והכבדים מכולם. .50 AE, שאלו ראשי תיבות של Action Express, אם הקליבר לא היה מבהיל מספיק. צפו לאקשן והוא גם יגיע מהר. רק כדי להמחיש את ההבדל בינו לבין ה-9 מ"מ שלכם, רוחבו כמעט 13 מ"מ ומשקל הקליע עומד על 300 גריין (115-147 לרוב בכדורי 9 מ"מ). ואם זה לא כואב מספיק, הם הגיעו בתצורת הולופוינט. מישהו פעם אמר לי, שהאקדח הזה הוא למעשה משכך כאבים, כי אחרי שמקבלים כדור כזה, הכאבים נעלמים. אקמול אקסטרה-פורטה.

"אל תטעו. אתם לא אוחזים בדזרט איגל, אתם נאחזים בחיים, כי אם לא תאחזו בו בכל הכוח, תגלו מה יותר חזק – הכוונת הלהבית או הגולגולת שלכם"

מבחן אומץ

כאשר מרימים את האקדח מהשולחן, בהתחלה הוא מרגיש כבד, אחר כך הוא מרגיש ממש כבד ואז מבינים שזה בעצם לא אקדח, אלא רובה ששכחו לחבר לו קת. הוא פשוט עצום. ענק מעל לכל פרופורציה. קריקטורה. הארגונומיה שלו, באופן מפתיע, מקבלת טוויסט הגיוני – כלומר, ידית האחיזה מרגישה עבה מאוד והאצבעות נעלמות סביבה כאילו ניסיתי לאחוז גזע עץ, אבל אל תטעו. אתם לא אוחזים בדזרט איגל, אתם נאחזים בחיים, כי אם לא תאחזו בו בכל הכוח, תגלו מה יותר חזק – הכוונת הלהבית או הגולגולת שלכם.

משם הכל מסודר באופן הגיוני – מיקומו של ההדק, תפס המחסנית, עצר המחלק. תענוג. אבל לדרוך אותו, זה סיפור אחר. אני מרגיש שרק בשביל המעמד הזה ביליתי שנים בחדר כושר – זה יכול להיות ענף אולימפי חדש. הצינה הכבדה בטירוף זזה מרחק עצום לאחור כדי לגרוף את כדורי הענק, חושפת מכלול ירי מבוסס גזים ושושנה שתגרום לזו של רובה גליל להתכווץ מבושה.

המחסנית, חד טורית כמובן, מכילה 7 כדורים בלבד וכבר המילוי שלה הוא השלב הראשון במבחן האומץ – למשך כמה כדורים אתה חושב שתוכל להחזיק מעמד איתו לפני שתישבר? אני מנסה לשמור על שפיות, גם כלכלית שכן כל כדור כזה עולה 26 שקלים וטוען רק שלושה כדורים. דמיינו רכישה של 100 כדורי כוננות בעלות של 2,600 שקל. או הצורך אשכרה לירות 50 כאלה במעמד הריענון וחידוש הרישיון. מה ישבר קודם, כרטיס האשראי או עצמות כף היד?

אם הקליע לא יהרוג, כדור האש כן

כדור ענק נגרף אל בית הבליעה, אני מניף את משקולת הברזל אל מול המטרה, מניח כוונות יעילות מאוד ב-ש המוכרת ומלטף את ההדק. המהלך הראשוני קל למדי, פוגש קיר ברור ומדויק ואז… בום גדול. זו לא יריה, זה פיצוץ מבוקר. אני מתקשה להכיל את שהתרחש לי הרגע בין הידיים ומול הפנים, כי בחלקיק הזמן הזה קרו כל כך הרבה דברים.

ברמה הטכנית, ההדק קריספי ותחושתי עם שבירה ב 1.72 קילו בלבד, קליע כבד שוחרר מהקנה במהירות של 450 מטר לשניה, מלווה בהבזק כדור האש הכי גדול שאי פעם חוויתי – שמש קטנה, צינה ענקית נעה לאחור ואז לפנים והעולם עצר לרגע. ברמה הרגשית, הלם. האקדח הזה לא מייצר רתע, הוא מייצר הדף. פעימה עצומה שמתחילה בידיים ועוברת לרצפה דרך סוליות הנעלים. המשקל הגדול מסייע בהתמודדות עם עוצמת הירי עד גבול מסוים ומשם נכנסת לפעולה מערכת גזים חכמה לריכוך הרתע שבאופן מפתיע היה פחות אלים מהזכור לי בירי ב-44 מגנום מתוך הסמית' מודל 21. אבל "פחות אלים" זה כמו להגיד שמכה מפטיש 5 קילו פחות כואבת ממכה מפטיש 10 קילו.

אני מיישר שוב את האקדח מול המטרה ומשחרר בין כוונות כדור שני וכל ההמולה הזו חוזרת על עצמה. כדור שלישי, הצינה נשארת נעולה לאחור, רעבה לעוד כדורים ואני תוהה כמה עוד אוכל להמשיך? צריך מספיק זוויות לווידאו, אז טוען עוד שלושה ועוד ועוד. בחיי שאני נהנה. סובל ונהנה באותו זמן. האקדח בועט ואני סופג, נושך שיניים, מנסה לשפר תנוחת עמידה ומרפקים וממשיך לפעור חורי ענק במטרה. זה הרגיש כמו ריקוד וולס עם גורילה שסובלת מבעיות שליטה בכעסים.

אבל איכשהו, המטרה לא משקרת ומראה שהאקדח הזה מדויק מאוד. המשקל הרב, כמו ההדף, מצריך ידיים חזקות ונחושות, אבל מסייע לי לייצב אותו מול המטרה ביעילות ורדיוס הכוונות שקרוב יותר לאלה של רובה קצר מאשר של אקדח (אורכו כמעט כפול מזה של אקדח סאב-קומפקט ממוצע) מונע תזוזות מיותרות.

"זה כוכב קולנוע, גיבור מקלדת והנה יריתי בו. במציאות. והוא הרבה יותר ממה שציפיתי. הרבה יותר טוב והרבה יותר מרושע. הדזרט איגל 50 AE הוא אלימות בצורת מתכת"

עלות – אין תועלת

אם במבחנים רגילים אני מקפיד לירות 150 כדורים וצפונה, במקרה הזה, אחרי 11 כדורים אני מפתח מודעות כלכלית אחראית ובוגרת ומחליט שזהו זה, אם אני לא רוצה להסביר אחר כך בבית את פשר ההוצאה הלא מתוכננת. גם הרקמה האנושית שלי מודה לי. היא ספגה 11 מהלומות לא ברורות ולא נדרשות.

אז למי זה טוב? מי צריך דבר כזה? לשאלות האלה אין תשובה רציונלית. זה לא אקדח הגנה עצמית, זה לא אקדח תחרותי, זה לא אקדח לכוחות הביטחון וזה לא אקדח לציד. הוא מרתיע כמו נשק גרעיני, אבל כולם יודעים שלעולם לא תשתמש בו במציאות שמחוץ למגרש הניסויים (המטווח). הוא מיותר, מוגזם ומופרע לחלוטין. זה אקדח שמרגיש כאילו הוא מתעלל ביורה בו, מתגרה בו ומקטין אותו. הוא דורש כל גרם של כוח ואומץ ומתגמל אותך בהתפוצצות אדרנלין אדירה.

זה כוכב קולנוע, גיבור מקלדת והנה יריתי בו. במציאות. והוא הרבה יותר ממה שציפיתי. הרבה יותר טוב והרבה יותר מרושע. הדזרט איגל 50 AE הוא אלימות בצורת מתכת. אתה יורה בו פעם אחת והוא צוחק עליך. אתה יורה בו פעם שניה ואתה צוחק על עצמך. הצלחתי לאהוב ולשנוא את הירי בו באותו זמן ובאותה המידה. שנאתי את המחיר של התחמושת, את המאמץ הנדרש, ואהבתי שרק מעטים יכולים לירות בו, את העוצמה הבלתי מתפשרת, את הדרמה, את ההיסטוריה שלו. הוא לא רק אקדח, הוא חוויה. חוויה שממחישה עד כמה אנו, כיורים, נמשכים לגבולות הקיצוניים של הפיזיקה וההנדסה. ועל כך, אני מצדיע לו ולמטורלל שביקש לייצר דבר כזה – גם אם ביד רועדת.

מחירו של הדזרט איגל 50 AE במטווח טריגר שבאיילת השחר עומד על 12,500 שקל.