כבר ברגעים הראשונים, מצאנו הבדלים תהומיים בין שתי הקטגוריות (סטריקרים פולימריים לעומת ה-1911 המכאניים) שיהיו קשים לגישור, לא רק ברמה הטכנית, אלא גם ברמה הפילוסופית של גלוק. מצד אחד, אקדחי 2011 בנויים סביב מנגנון מכאני מורכב יחסית ויקר לייצור, יש לחלקם הגדול נצרת אחיזה, הם מצריכים תחזוקה ושימון תכופים, מציעים הדקים מאוד תחושתיים, מהירים ומהנים, בנויים לרוב ממתכת (ברזל או אלומיניום) ומראש לא מיועדים להמוניים, בטח בישראל. שזה בדיוק ההיפך הגמור מהפילוסופיה של גלוק – שבונה במובהק אקדחים מפולימר, עם מנגנוני ירי פשוטים וזולים ליצור, ללא נצרת אחיזה מלבד המשבת על ההדק, שזקוקים לתחזוקה מועטה ומגיעים מצוידים בהדקים בעלי מהלך ארוך, כבד ולא נעים.

ובכל זאת, בואו ננסה לדמיין את תהליך החשיבה של גלוק אם הייתה בוחרת לייצר אקדחי 2011. איך שתי הפילוסופיות המנוגדות האלה היו מתחברות? מה גלוק הייתה שומרת ועל מה היא הייתה מוותרת? האם בגלל שיסודה של גלוק הוא הגוף הפולימרי, האם היא הייתה מייצרת 2011 פולימרי? איך היא הייתה מפשטת את מנגנון הפטיש של ה-2011 שיתאים לתפישת העלויות הזולות של הייצור שלה? במקביל נזכור, גם את הצעד ההפוך, שבו יצרניות 1911 ו-2011 מוכרות, עברו לייצר אקדחי סטרייקר פולימריים. גם שם נעשו פשרות, נהגו שיקולים חשובים ורבים. למשל קימבר, יצרנית וותיקה בעולמות ה-19111 שהחלה לייצר סטרייקרים פולימריים עם משפחת ה-R7 מאקו. קימבר בחרה לחבר בין העולמות עם מנגנון ירי פטיש פנימי, עם ארגונומיה מצוינת וגם הדקים נעימים.

תרגיל מחשבתי: איך משדכים בין "הכנסייה של היעילות" (גלוק) עם "היכל החוויה" (2011)?

כדי לדמיין Glock 2011, אנחנו צריכים לחשוב לא על מה גלוק רוצה לבנות, אלא הרבה קודם על איך גלוק מפרשת את המושג "אקדח המונים" בתוך עולם של אקדחי 1911.

המבנה: "פולימר מעל הכל". באקדחי 1911\2011 קלאסיים, האקדח מחולק לשני חלקים – מחלק מפלדה וגוף מאלומיניום או פלדה. בגלוק כמובן האקדחים בנויים ממחלק מפלדה וגוף מפולימר. אם הייתה בוחרת לייצר אקדח שכזה, סביר שהייתה שומרת על המחלק מפלדה, אבל הייתה מאחדת בין גוף עם שלדת אלומיניום עטופה במבנה פולימרי, אולי גם עושה שימוש במסילות פלדה עבור המחלק כדי להגביר את האמינות והעמידות. והתוצאה? פוטנציאל לאקדח 2011 ששוקל 30% פחות מהמתחרים, אבל מרגיש מוכר כמו שאר דגמי גלוק.

מנגנון הירי: Striker-Hammer היברידי

בגזרת מנגנון הירי, נמצא האתגר הגדול ביותר בשעטנז הזה. גלוק סוגדת לפשטות ושונאת את המורכבות שמאפיינת את אקדחי ה-1911\2011. אז מה הייתה עושה? אולי מוצאת את הפשרה באמצע – גלוק הייתה מוותרת על הפטיש החיצוני החשוף ומחליפה אותו במנגנון פטיש פנימי. המשמעות, הרבה פחות חלקים נעים והרבה פחות קפיצים, אבל עם אמינות גבוהה ומה שעושי לייצר הדקים תחושתיים בהרבה.

על מה גלוק הייתה מוותרת?

הרכיב הראשון שגלוק הייתה נפתרת ממנו היה נצרת האחיזה (Grip Safety). במקומו הינו רואים תצורה חדשה של משבת הדק, לצד נצרת אגודל דו-צדדית. בכל זאת, 1911.

הארגונומיה: הזווית שקובעת

עוד לפני שנחליט איזו טקסטורת חספוס תהיה על ידית האחיזה ואיפה, נתחיל במחשבה על זווית ידית האחיזה. אקדחי 2011 מציעים לרוב זווית ידית אחיזה של 17 מעלות בעוד גלוק דבקה ב-22 מעלות. במה תבחר – בלהשלים את המעבר לעולם ה-2011 או תישאר נאמנה למקור? לטעמנו, גלוק תבחר בזווית המקורית שלה, כלומר 22 מעלות. זה אולי ישמע מוזר לצרכני ה-2011, אבל יאפשר למיליוני לקוחות גלוק לעבור לאקדח החדש ללא הצורך להתרגל לאחיזה שונה מחדש.

והמחסניות? כאן אין לנו כמעט ספקות. גלוק תוותר על מחסניות הברזל היקרות ותציע מחסניות פולימריות עם שלד מתכת פנימי (לטובת העמידות), בקיבולת של 20 ויותר כדורים ובמחיר זול בהרבה.

העיצוב: Brutalist Aesthetic

העיצוב של אקדחי גלוק שמבוסס גם הוא על פשטות ריבועית, שלא לומר קופסתית, גם הוא עומד מנוגד כמעט 180 מעלות לעומת עיצובם של אקדחי ה-1911\2011. אלה מוחצנים בהרבה בעלי נוכחות. אז נכון שלא היינו רואים חריטות מיוחדות או ציפויים אקזוטיים או בטח שפלדה חשופה, אבל כן אולי פורטים או מפצה רתע בקצה הקנה לריכוך הירי. הוא לטעמנו יראה, לפחות בחלקו התחתון, דומה לגלוק 17 דור 6, עם טקסטורת החספוס החדשה והארגונומיה המשופרת, ובמקביל, עם מחלק רבוע, עם פסי דריכה מודגשים, מפצה רתע ועם ציפוי DLC שחור קונבנציונלי.