מי צריך את זה?

אז נשאלת השאלה, למה? – מדוע אזרח החמוש באקדח זקוק לערכה שהופכת את כלי הנשק הזעיר הזה, לנשק ארוך? לפני ימים אחדים פרסמנו סקירה מלאה אודות ערכות ההסבה ואנחנו ממליצים לכם לעיין בה. בקצרה: ערכות ההסבה, כשמן, מסבות את ארגונומיית הירי הבעייתית של האקדח (אחיזה רק בכפות הידיים או יד אחת) שמקשה על הדיוק בפגיעה למרחק לזו של רובה קרבין (או רובה סער). הארגונומיה החדשה בעצם יוצרת שלוש נקודות עיגון לגוף – אחת בידית האחיזה של האקדח, שניה בחזית ערכת ההסבה ושלישית, בשקע הכתף (ורביעית אם מחשיבים את הלחי שעל הקת). אלה תורמות מאוד ליציבות בירי גם למרחקים גדולים בהרבה ומשפרות מאוד את הטיפול ברתע המורגש, מה שמאפשר לשמור את תמונת הכוונות על המטרה גם לאחר הירי.

מלבד עניין המחיר, ערכות ההסבה מקריבות למעשה את אפשרות הנשיאה המוסלקת של האקדח (ומחליפות אותה בנשיאה מאוד בולטת ומאיימת) וגם את ההתנהלות עם מכשיר ירי גדול בהרבה מהאקדח במקור. למי זה מתאים? מלבד כוחות הביטחון וחברות אבטחה, גם לאזרחים שנמצאים במקומות בהם רמות האיום הן מעל למה שאקדח ממוצע מסוגל לתת מענה, הודות לשיפור בטווחי הירי היעיל והדיוק.

שקט, יורים

כאמור, כדי להתרשם מערכת הסבה זו, הרחקנו צפונה אל מטווח טריגר שבאיילת השחר. המקום מציע שלושה מטווחים פתוחים, שאחד מהם גם עד טווח ירי של 150 מטר. בדיוק מה שאנחנו צריכים ויותר מכך. התקנת האקדח לתוך הערכה הייתה פשוטה וקלה למדי. תוך שניות ספורות האקדח ננעל במקומו והתחלנו במלאכת איפוס כוונת ההשלכה. גם זו הייתה משימה קלה למדי – הכוונת מציעה כיווני גובה וצידוד באמצעות מברג שטוח (שתמיד יש לנו בלדרמן) ותוך 10 כדורים כבר פגענו בול במטרה במרחק של 25 מטר.

ומה הרגשנו? זו חוויה של ממש. אבל לפני ההנאה, נדבר על היעילות. כדאי שנדגיש פה בצורה ברורה – ערכת ההסבה לא משנה את הבליסטיקה של האקדח. זו מושפעת ממבנהו הפיזי של האקדח בלבד (אורך הקנה, סוג התחמושת ועוד), כך שהקשת הבליסטית המקורית של האקדח לא משתנה כלל. מה כן משתנה? כאמור, ארגונומיית הירי והטיפול ברתע המורגש.

הערכה של כידון פשוט "נפלה לנו לתוך הידיים". ובלי סופרלטיבים, היא הרגישה לנו טבעית מהכדור הראשון ועד האחרון. למעשה, מלבד מיקום ידית האחיזה של האקדח מעט קדימה, זה הרגיש בדיוק כמו ה-M4 מהמילואים. לכך תרמה גם הקת שהגיעה מאותו M4 ועליה היה קל להניח את הלחי כדי להתייצב בדיוק מול כוונת ההשלכה. גם הכוונת הייתה קלה מאוד לשימוש – קל מאוד למצוא את הנקודה האדומה, בניגוד לאקדחים בהם יש לעתים להתאמן לא מעט כדי להיכנס למצב הנכון בו הנקודה נראית מיד. יד שמאל מונחת ממש בקצה ה"רובה" מעניקה תמיכה מצוינת על גבי ידית האחיזה המשופעת (ניתן להתקין כל ידית אחיזה עם חיבור למסילת פיקטיני).

והרתע? כאן אולי נמצא היתרון הגדול של הערכה. היציבות המשופרת לאין ערוך לעומת האקדח הקונבנציונלי, גורמת לכך שהרתע המורגש מהירי, מתורגם רק לתנועה אופקית קלה לאחור, עם ביטול מוחלט של הנטיה של הקנה לעלות כתוצאה מהירי. המשמעות, גם לאחר יריה אחת וגם לאחר רצף של יהי מהיר, הקנה והכוונת נשארים "על המטרה" ואין צורך לרכוש מטרה שוב בחידוש תמונת הכוונות.

ואז מתחיל הכיף

כשכל ההבנה של היעילות העצומה שבערכה הזו מתחברת – הגמישות התפעולית, היכולת להתקין כמעט כל אמצעי ירי קיים, הקלות שבה האקדח מוכנס ומפורק מהערכה והדיוק הרב בירי, מגיעה גם ההנאה. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד נהנה לירות גם באופן כללי וגם באופן אישי באקדח הפרטי שלי, אבל פתאום, לא צריך להתעסק בקטנות – פשוט לירות ולפגוע. וגם, אימון הירי לא מתחיל ונגמר באקדח. זה יכול להתחיל באקדח ולהסתיים ב"רובה" או להיפך, לאפשר תרגולות ירי שונות ופשוט להפיק את המקסימום מפלטפורמת הירי שלכם.

כל זה בזמן שאתם עדיין עם אותו אקדח פרטי יחיד שהמדינה מאפשרת לכם (כל עוד אתם לא יורים תחרותיים), מבלי הצורך להתרגל לפעולת הדק שונה או לרכוש תחמושת נפרדת. רוצים לירות באקדח? קדימה. רוצים ב"רובה"? אין שום בעיה. נוסעים למשרד או לסיבוב מחוץ לבית? האקדח מוסלק עליכם. חוצים קו ירוק או רוצים לעבור הדרכת ירי מתקדם מסוג לוט"ר וכו'? מרכיבים את הערכה ויוצאים לדרך. ככה פשוט.