ב־2024 הגיע מועד החידוש. גיל שלח את כל המסמכים הנדרשים במועד, כמו שצריך. הוא אפילו שלח אותם שוב – לוודא שהגיעו. התקשר שוב ושוב, ניסה לברר מה קורה, למה אין תשובה. שעה על הקו, ניתוק, מוקד שלא יודע להשיב. ואז, רק שבועיים אחרי תום תוקף הרישיון, אחרי שכבר הפקיד את האקדח בתחנת המשטרה, קיבל מייל – הרישיון בוטל. האגף פשוט לא טיפל בבקשה. גיל לא נפל בין הכיסאות – הוא נזרק מתחת לשולחן. הספורטאים שבינינו זוכרים, שב- 2023 התקנות שונו ותקופות הזכאות לנשק שונו מ"עונות ספורט" ל"שנה קלנדרית". ספורטאים רבים נפלו בין הכיסאות בעקבות השינוי, כיוון שהם היו זכאים לפי "עונה" אך לא לפי "שנה".

הגשנו ערר. הצגנו את כל המסמכים, כל התחרויות, את העובדה שהוא עומד בתבחין ספורטאי פעיל גם לפי התקנות החדשות וגם לפי ההוראות הישנות. אבל יותר מזה – הצגנו אדם מן היישוב, שומר חוק, שנשמע להוראות, שילם אגרות, התמיד, התעדכן, ושום דבר מזה לא עזר לו מול מכונת הרישוי שהפסיקה לעבוד. הסיפור של גיל הוא עוד תזכורת. תזכורת שכשאדם שומר חוק עושה הכול נכון – והמדינה לא עומדת בקצב – הוא זה שנפגע. ולכן אנחנו ממשיכים, ערר אחר ערר, מקרה אחר מקרה, כי כל סיפור כזה הוא אמיתי. עד שיום אחד זה יפסיק לקרות. ורק נספר בסוד שיש עוד כמה ספורטאים שנפגעו ורישיונם בוטל או נדחה – וגם הם טופלו – עד שאוחדו עם הרישיון שלהם.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת