איך עובדת התעשיה הסינית ומדוע היא חסומה בעולם הנשק?

המודל העסקי הסיני מבוסס על מספר רגליים – יתרון חומרי, עלויות ייצור נמוכות, אופק רווחי, קדמה טכנולוגית והצפת השוק. סין לא מחליטה להצטרף לשוק מסוים, היא נכנסת כדי להוביל בו עד כדי שליטה ודומיננטיות מוחלטת.

אין יתרון חומרי

בדומה לנעשה בעולם הרכב, סין הקדימה את הכניסה לעולם זה, על ידי רכישת מרבית מכרות הליתיום והקובלט בעולם, מתוך ראיה אסטרטגית שעולם הרכב יהפוך במהרה לחשמלי וכאשר היא תשלוט בחומר הגלם החשוב ביותר, היא לא רק תייצר לעצמה יצרון מסחרי, אלא תקבע את המחירים בשוק כולו ובכך תגרום למחירי המוצרים של המתחרים להיות פשוט יקרים יותר לרכישה. עולם הנשק למעשה משתמש בחומרים פשוטים ונגישים לכל מסביב לעולם – ברזל, אלומיניום ופלסטיק (פולימר), משמע, אין לה יכולת ממשית לייצר לעצמה יתרון חומרי, הגם שהיא מחזיקה בנתח משמעותי משוק הברזל בעולם.

עלויות הייצור נמוכות ממילא

כוח העבודה בסין, הצווארון הכחול, הוא אחד הזולים בעולם ומסייע לה להוזיל את עלויות הייצור. אולם ייצור נשק ממילא לא נחשב יקר במיוחד והגם שהוא מבוצע ידנית ברובו, מדובר במלאכה פשוטה ועם כוח אדם מיומן לרמה בינונית בלבד, בניגוד לעולם ההרכבה האלקטרוני, עולם הרכב וכו'. מכאן שלסין גם אין יכולת לייצר השפעה ממשית עם עלויות כוח העבודה והייצור.

"לסין אין תרבות של נשק, לא בייצור ממשי ולא בשימוש וכמדינה, היא לא מנוסה במלחמות מול שכנותיה (לטוב ולרע)"

שוק יעד חסום ו-ROI נמוך

בבחינת האופק הרווחי, מגלים כי שוק הנשק האזרחי הגדול ביותר בעולם שמגלגל מיליארדים רבים מדי שנה מצוי בארה"ב. כלומר, מלבד צבאות במדינות אסיה או מיליציות שונות שרוכשות נשקים זולים והמוניים, הרוב המוחץ של ייצור הנשק האזרחי צריך להגיע לארה"ב (אירופה זניחה עד לא קיימת לעומת ארה"ב) ולארה"ב יש חוקי נשק נוקשים במיוחד ופיקוח הדוק בכלל, ובפרט כלפי כל מה שמנסה להגיע לחופיה מסין, לראיה העתקי הקל'צניקוב בשנות ה-80 וה-90 שזלגו ובגללם נוצרה חומה זו. סין גם חסומה בפני גישה לחוזי נשק במדינות NATO, כך שהמשמעות היא שגם אם תצליח למכור 100,000 אקדחים בשנה, ה-ROI (Return Of Investment) פשוט לא כדאי.

ענף לא טכנולוגי מייסודו

בסין לבדה מסיימים יותר בוגרי אוניברסיטאות במקצועות טכנולוגיים מדי שנה מאשר בכל שאר העולם כולו יחד. אוסף מוחות זה מייצר לסין עליונות בתחום הטכנולוגיה ואנו רואים זאת בשוק הטלפונים החכמים, כלי הרכב ובקרוב גם בתחום ה-AI והשבבים. אבל לעולם הנשק, זה לא ממש עוזר – זו תעשיה של עבודת כפים, לא טכנולוגית ביסודה, כך שיתרון זה מופנה בעיקר לעבר עולמות הרובוטים החמושים, נחילי מיקרו-רחפנים, הסייבר ועוד – ענפים צבאיים גרידא.

העדר סובסידיות ממשלתיות

הצפת השוק עם מוצר טוב ובמחיר נמוך הודות לסובסידיות כבדות מצד הממשל, כדי להרוג את המתחרים היא אסטרטגיה סינית מוכרת, אבל בהתחשב בכל הסעיפים שלעיל, אין לסין אפילו התחלה של מוצר להציף עמו את השוק או שוק או כל יתרון אחר. לכל אלה אפשר להוסיף כי לסין אין תרבות של נשק, לא בייצור ממשי ולא בשימוש וכמדינה, היא לא מנוסה במלחמות מול שכנותיה (לטוב ולרע).