כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

תימור הגיע בערב לבקר את הוריו בירושלים. כשביקש לצאת, גילה שרכב חוסם חלקית את החניה הפרטית שלהם. הוא התקשר למשטרה, מסר את מספר הרכב וביקש שינסו לאתר את בעלת הרכב. אחרי שלא הצליח לצאת, אביו זיהה שמדובר ברכב של בת השכנים ופנה אליהם בבקשה פשוטה: להזיז את הרכב. מכאן התפתח ויכוח. בעלת הרכב סירבה להזיז אותו, בין היתר בטענה שהיא אינה נוהגת בשבת. תימור אפילו הציע להזיז את הרכב בעצמו, אבל גם לכך היא לא הסכימה. בסופו של דבר הוא הצליח לצאת מהחניה בעזרת אביו, תוך שהוא משפשף את הרכב שלו בקיר – אבל כמובן שלא פוגע ברכב של בת השכנה. כעבור זמן קצר המשטרה חזרה אליו, וכיוון שכבר הצליח לצאת, הוא הודיע שאין עוד צורך בטיפול.

מבחינתו, האירוע נגמר שם. לא הייתה אלימות. לא היו איומים. לא נגרם נזק לרכב של השכנה. תימור גם לא ידע שהשכנה החליטה להתלונן עליו בעצמה והגישה נגדו תלונה מקוונת. למעשה, הוא לא ידע עליה במשך יותר מחודש. ואז הגיע המכתב מהאגף לרישוי כלי ירייה: רישיון הנשק שלו מבוטל בשל התנגדות משטרת ישראל, בעקבות "מידע משטרתי" על מעורבות בסכסוך. תימור, שהחזיק רישיון במשך שנים ללא בעיה, שמע לראשונה שיש בכלל אירוע שמבחינת המשטרה משליך על כשירותו להחזיק נשק.

"תימור מעולם לא נחקר. איש לא זימן אותו למסור גרסה. לא הגיע סיור למקום, לא נגבו עדויות ובפועל אפילו לא נפתחה חקירה. קצין החקירות שבדק את התלונה המקוונת החליט שאין הצדקה לחקור אותה."

האבסורד התברר רק לאחר שביקשנו להבין מה בדיוק קרה. תימור מעולם לא נחקר. איש לא זימן אותו למסור גרסה. לא הגיע סיור למקום, לא נגבו עדויות ובפועל אפילו לא נפתחה חקירה. קצין החקירות שבדק את התלונה המקוונת החליט שאין הצדקה לחקור אותה. לדבריו, מבחינתו כלל לא נפתח תיק. אבל אותה תלונה שלא הצדיקה אפילו פתיחה בחקירה הספיקה, בשלב מאוחר יותר, כדי להביא לביטול רישיון הנשק. ואז תימור פנה אליי. לאחר בירורים התבררה התמונה המלאה, ולמדנו על תלונת השכנה – שנסגרה מיד לאחר שנפתחה.

הגשנו ערר. הטענה המרכזית הייתה פשוטה: ביטול רישיון קיים אינו יכול להיעשות באותה קלות שבה דוחים בקשה ראשונה. כאשר אדם מחזיק נשק כדין במשך שנים, ללא עבר פלילי, ללא אירועי אלימות וללא כל אינדיקציה למסוכנות, צריך בסיס ממשי ומשכנע כדי לשלול ממנו את הרישיון. תלונה חד צדדית שלא נחקרה, באירוע שאין בו אלימות ושאפילו המשטרה לא מצאה לנכון לפתוח בגינו חקירה, אינה יכולה להפוך אדם בן לילה למסוכן לשלום הציבור.

במקרה של תימור היה גם רקע אישי שקשה היה להתעלם ממנו: שנים של שירות מילואים, מאות ימי שירות מאז תחילת המלחמה, נשיאת נשק במסגרת הצבא ללא כל אירוע חריג והיסטוריה נקייה לחלוטין. אבל בעיניי הנקודה החשובה אפילו יותר הייתה עקרונית: גם אדם "רגיל" אינו צריך לאבד רישיון נשק בגלל תלונה שלא נבדקה ולא הוכחה.

ולאחרונה התקבלה התשובה: הערר התקבל הבקשה לחידוש הרישיון אושרה, הונפק לתימור רישיון זמני חדש והאגף אף הוציא אישור למשטרה להחזיר לו את האקדח שהופקד. הסיפור הזה הוא תזכורת לכך שבעולם רישוי כלי הירייה, לפעמים גם ויכוח קטן עם שכן או שכנה יכול לקבל חיים משל עצמו. לא צריך להיעצר, לא צריך להיחקר ואפילו לא צריך להיפתח תיק פלילי כדי שמידע יגיע למערכת הרישוי וייצר בעיה.

"נסו לא להיגרר לעימותים מיותרים. גם כשאתם צודקים, וגם כשהצד השני מרגיז מאוד. כשאתם חמושים, לכל תלונה נגדכם עלולות להיות השלכות שלא קיימות אצל אדם אחר"

לכן ההמלצה שלי למי שמחזיק נשק היא קודם כל פשוטה: נסו לא להיגרר לעימותים מיותרים. גם כשאתם צודקים, וגם כשהצד השני מרגיז מאוד. כשאתם חמושים, לכל תלונה נגדכם עלולות להיות השלכות שלא קיימות אצל אדם אחר. ואם בכל זאת קיבלתם הודעה על ביטול רישיון או על התנגדות משטרה, אל תניחו שהעניין אבוד ואל תמהרו לוותר על הנשק. צריך להבין על מה מבוססת ההחלטה, לבדוק מה באמת קיים בחומר המשטרתי, ואם יש הצדקה לכך, לתקוף את ההחלטה בצורה מסודרת ומקצועית. לפעמים כל מה שמפריד בין תלונה חסרת בסיס לבין אובדן רישיון לשנים הוא ערר שנכתב נכון, על-ידי עורך דין שעוסק בתחום ויודע לפעול כראוי.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת