תן לנו תמונת מצב עדכנית של פעילות רישיונות הנשק בישראל, מבחינת הבקשות שהוגשו, שאושרו\נדחו, מספר בעלי הרישיונות כיום וחלוקה לגברים ונשים?
בזכות הרפורמה בכלי-ירייה שהוביל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, עומד היום מספר בעלי רישיונות הנשק בישראל על שיא חסר-תקדים של 351,150 אזרחים. מאז פרוץ המלחמה הונפקו למעלה מ-63,000 רישיונות לאזרחים העומדים בתבחין מגורים ביישוב מזכה, תוך שמירה קפדנית על לשון החוק, הנהלים והבטיחות.

לצד הרחבת הזכאות והענקת האפשרות לאזרחים מיומנים ביישובים מזכים להגן על עצמם ועל הסובבים אותם, הפעיל המשרד לביטחון לאומי מערך רחב-היקף של פיקוח, ביקורת ואכיפה.

סה"כ רישיונות פרטיים לכלי ירייה נכון להיום 343,259, מתוכם 7.23% נשים.

כמות בקשות החל מ-2023 עומדת על 691,647, מתוכם נדחו 40%.

50% מסך הרישיונות בתבחין כוחות ביטחון, 22.8% בתבחין ישוב מזכה, 21% בכוח רציפות.

"האגף מוביל מיזם לעידוד בעלי רישיון  קיימים שנתוני הרקע שלהם מצביעים על כך כי אינם מחזיקים בכלים, ניסיון או מיומנות בכלי ירייה, להתאמן בירי ולצבור מיומנויות רלוונטיות אחרות בסבסוד המשרד"

נכון להיום, לאחר מעבר במסננת התבחינים, המתחמש החדש, כחלק מההכשרה הראשונית, נדרש לעבור 4.5 שעות של הדרכה וירי בסיסיים מאוד כדי לקבל את רישיון הנשק. מדוע הכשרה חשובה שכזו תחומה בזמן ולא מבוססת על סיליבוס שאמור לקדם את היורה להביא אותו לרמת כשירות ראויה? ואז מלבד חובת הריענון והחידוש, לחמוש אין שום חובה או עידוד להתאמן ולרכוש מיומנות חשובות. ראש האגף, דוד ויצמן גם אמר זאת בראיון שערכנו איתו לפני שנה, כולל הכוונה לשנות את מבנה ההכשרה ולהאריך אותה, או להוסיף חובת מינימום להכשרות וירי במהלך התקופה. איפה זה עומד כרגע?

האגף פועל לתיקון תקנות ההכשרה כדי להתאים אותן להיקף מחזיקי כלי הירייה, למגוון סוגי האוכלוסייה מיומנים ולא מיומנים, משרתי צבא וכאלו שלא היו בצבא ועוד. בסוף אילו הוראות משמעותיות הנזקקות לאישור המחוקק… עלי להזכיר כי משך זמן ההכשרה, אופן הביצוע שלה ועד כמות התחמושת אותה יורים באימון קבועים בתקנות כלי ירייה (הכשרה), תשע"ח – 2018 והן מחייבות.

לצד זה, בינואר 2023 פרסם האגף הנחייה על אופן ביצוע אימוני תקנות ההכשרה ובה נקבע סילבוס לכל אימון וכללים מחייבים. בפרק הזמן שנקבע לאימון נדרש כי התוצאה תהיה כי המתאמן הינו עצמאי בבטיחות ותפעול טכני של כלי הירייה. ככל שמדריכי הירי והמטווחים יפעלו לממש את היעד הזה, היעד יושג.

אציין כי בימים אילו בהתאם למדיניות השר לביטחון לאומי, האגף מוביל מיזם לעידוד בעלי רישיון  קיימים שנתוני הרקע שלהם מצביעים על כך כי אינם מחזיקים בכלים, ניסיון או מיומנות בכלי ירייה, להתאמן בירי ולצבור מיומנויות רלוונטיות אחרות בסבסוד המשרד. הכוונה היא לזמן אזרחים שברקע שלהם אין מיומנות וניסיון קודם בכלי ירייה ולחזק אצלם כלים של בטיחות, מיומנות טכנית, הבנת אירוע חירום, התמודדות עם מרכיבי לחץ והבחנה בין ידיד ליריב.

"בכוונת האגף להעביר תקנות הכשרה לבעלי תפקיד שיכללו קורס וריענון לכל בעל מקצוע בכלי ירייה"

בתור אחד שגדל בעולם הנשק, הדרכת במטווחים וכיום גם מסמיך מדריכים חדשים בגמר ההכשרה, אתה וודאי מכיר לעומק את הסוגיה והבעיות שבה. האם יש בכוונת האגף לשנות את מקצועות הנשק (מפקח, מדריך, מנהל מטווח)? יותר מכך, דרישות האגף כחלק מהתמקצעות המפקח לאחר ההכשרה, שמות את המפקח במקום בעייתי – הדרישה לבצע חצי שנה (עם לא יותר ממשמרת אחת בשבוע) של עבודה בתפקיד ללא כל תמורה, יש אף מקומות שדורשים על כך תשלום של אלפי שקלים), כדי להגיע לזכאות להגשת בקשה לקורס מדריכים, יצרה למעשה עבור המטווחים זרם של עבדים, מדביקי מטרות וגורפי תרמילים, שאינם מתוגמלים, לשם השלמת הדרישה ל-24 חתימות. או לחילופין, לשלם אלפי שקלים למרכזי הכשרה, כדי לעקוף את דרישה זו. האם בכוחך ובכוונתך לתקן את העיוות?

נעשה סדר. האגף מפעיל שני קורסים מקצועיים בלבד, קורס מפקח מטווח וקורס מדריכי ירי. בהיעדר קורס מקצועי לכל בעל רישיון מקצועי כגון קורס לבעל רישיון מיוחד, קורס למנהל מטווח או סוחר ועוד, נקבע לפני שנים כי בכדי לשמש כבעל תפקיד בבית מסחר, יצרן, חברת אבטחה, או מפעל ראוי, אדם נדרש להוציא רישיון כמפקח מטווח וזאת כדי לוודא כי הינו מכיר באופן בסיסי כלי ירייה, מבין ושולט היטב בבטיחות ובהוראות החוק והתקנות הרלוונטיות. כתוצאה מכך יש בעלי רישיון מפקח מטווח רבים שכלל אינם "נכנסים" למטווח. זהו מצב שמבחינתי כתחום הדרכה אינו בריא ולכן האגף יפרסם בזמן הקרוב קורס וולונטרי "מנהל חימוש בארגון". מטרת הקורס היא להכשיר את בעלי התפקיד המשמשים כבעל רישיון מיוחד בארגון חמוש ולתת להם כלים ממוקדים ופרקטיים לממש את אחריותם הרבה בארגון. מרגע שהקורס יצא לדרך, כל מי שנאלץ היום להחזיק ברישיון מפקח מטווח יוכל לוותר עליו כמובן בתמורה לביצוע הקורס החדש. זוהי בחירה של בעל התפקיד, מבחינת האגף כרגע ועד שתצא חקיקה מתאימה הוא יכול לבחור גם להישאר מפקח מטווח.

אציין כי לצד הקורס הזה, האגף יפרסם עוד שני קורסים וולונטריים שהם – מנהל מטווח ומדריך מתקדם. הקורס יהיה רשות ולא חובה, אולם ביצוע כל אחד מהקורסים יתמרץ בהטבות משמעותיות את מי שיבחר לבצע אותו ובעיקר את מי שרואה את תחום כלי הירייה כעתידו האישי.

לגבי דרישת חצי שנה אימון במטווח. האגף נוכח כי היקף השעות בקורס מדריכי ירי ורמת המועמדים המבקשים להיכנס אליו מבחינת כלים בסיסיים להתמודד עם דרישות הקורס, אינם מיטביים. כדי להתמודד עם משמעויות אילו, נקבעה תקופת הכשרה לקראת הקורס על ידי הכשרה מרוכזת אצל מדריך בכיר, או על ידי ביצוע מינימום אימונים במטווח. אין לי שליטה על ההתנהלות הכלכלית של המטווחים ואני  מצפה שבתקופה כזו בה ביטחון הפנים במדינת ישראל דורש מדריכי ירי מעולים, בעלי המטווחים יפעלו כדי לקדם ולעמוד ביעדים הלאומיים של שלום הציבור וביטחונו באמצעות שיתוף פעולה ועידוד ההכשרה המוקדמת למועמדים לקורס מדריכי ירי.

מבחינת האגף, קורס מדריכי הירי הוא קורס דגל והמקצוע הינו קריטי לביטחון המדינה. לעומת זאת, עד לפני כשנתיים היקף הקורס עמד על 186 שעות ומתוכן 44 שעות מגיש עזרה ראשונה. האגף פעל כדי לממש את אחריותו בקורס הן על ידי ביצוע המבחן המסכם בקורס בידי נציג האגף, הן על ידי הרחבת התכנים ומיקודם, הן על ידי הדרכה של ממש בידי נציג האגף בשני מפגשים בקורס והן על ידי תהליך ההכנה שנוצר לקראת הקורס.

בנוגע לעתיד, ככל שהמחוקק יאשר זאת, בכוונת האגף להעביר תקנות הכשרה לבעלי תפקיד שיכללו קורס וריענון לכל בעל מקצוע בכלי ירייה. במסגרת זו אין כוונה לבטל את מקצוע מפקח המטווח אלא לשנות את מבנה התפקיד, ובזמן זה עוד מוקדם לקבוע לאן זה ילך.

"העובדה כי הרבה יותר מאתגר היום להחזיק ברישיון מדריך ירי, תורמת ליוקרת המקצוע"

תחום ההדרכה, זהו מקצוע שוחק מאוד, עם מחסום כניסה גבוה (הכשרה ארוכה ויקרה למדי), עם מרכיבי סכנה בטיחותית ובריאותית וגם נושאת תגמול שגורם לרבים לא לעסוק בו כמקצוע עיקרי. מנגד, נמצאים בתי המסחר והמטווחים שנהנים מעומס לקוחות ופעילות ואפילו מצהירים על חוסר בכוח עבודה, אך קרנם של המדריכים לא עולה בהתאם. האם ביכולתו של האגף או האם ישנה כוונה להתערב בסוגיה זו? לבעיה זו השלכות רבות כמו ירידה באיכות המדריכים וההדרכה, עומס וחוסר יכולת להשקיע זמן בחמושים המגיעים למטווחים ועוד.

אני לא מסכים עם הקביעה כי יש ירידה בערך מדריכי הירי. לדעתי המעורבות המוגברת של האגף בקורס, המשמעויות בעולם כלי הירייה כתוצאה מאירועי "שומר חומות" ומלחמת "חרבות ברזל" והיקף מחזיקי כלי הירייה הביאו לכך שמדריך הירי נתפס כדמות משמעותית בהיבטי ביטחון מדינת ישראל. גם העובדה כי הרבה יותר מאתגר היום להחזיק ברישיון מדריך ירי, תורמת ליוקרת המקצוע. זה לא קורס "חייב לעבור", ולא רישיון שניתן כלאחר יד. אני מרגיש את זה בכך שיש הרבה יותר ביקוש לקורס השנה מאשר בכל שנה קודמת וכן בעובדה כי מרבית בוגרי הקורס נשארים בתחום ואינם עושים רישיון בשביל הרושם. ניתן לציין כי יש עליה משמעותית בכמות מדריכי הירי המשויכים למטווח ופעילים במטווח לעומת שנת 2023.

כמובן שהאגף לא מתערב בתנאי העסקה של מדריכי הירי מבחינה כלכלית, אולם הביקורת של האגף בכל הקשור לבטיחות סביבת העבודה והתרבות המקצועית של ניהול המטווח לדעתי מורגשת בכל מקום והיא בראש ובראשונה לטובת מדריך הירי. כדוגמה ניתן לראות את הדרישה מאפריל האחרון כי כל מטווח יבצע סקר סיכונים.

"אם השוק מתנהל באופן ראוי, אני כרגולטור לא מתערב ולכן אני קובע הוראה רק כאשר זה לא נעשה ובמקרים בהם יש היבטים של שלום הציבור"

בתקופת תפקידך, ראינו עליה משמעותית ברמת הפיקוח על בתי המסחר במגוון רחב של נהלים חדשים וקפדניים. חלק מהקשחות אלה באופן טבעי לא תמיד מתקבלות בהבנה בצד השני ולא פעם עולות תלונות על קבלת החלטות מנותקות מהשטח. הדוגמאות הן בנהלי הפריקה החדשים, או כשבמידה והתגלה מקרה מסוים שאינו תקין במטווח אחד, מיד הוא הופך לסיבה להקשחה בדרישות באופן גורף לכלל המטווחים, במקום לטפל נקודתית במטווח והמדריך (למשל) שביצעו את העבירה. האם האגף שומר על הערוץ פתוח מול המטווחים ובתי המסחר כחלק מתהליך קבלת ההחלטות?

ראשית אציין כי מדובר במטווחים ולא בבתי המסחר שנמצאים תחת הנחיה של חטיבת הרישיון באגף. בגישה שלי, אם השוק מתנהל באופן ראוי, אני כרגולטור לא מתערב ולכן אני קובע הוראה רק כאשר זה לא נעשה ובמקרים בהם יש היבטים של שלום הציבור. כאשר יש שישה אירועים של ירי על ידי מדריך במטווח מחוץ לחומת הירי ובחלקם לעבר חניכים וכל זאת מתחילת השנה, אני לא חושב שיש מישהו שסבור שזה לא מדליק נורה אדומה בוהקת. אני תמיד אומר שהיתרון היחידי שלי מבחינה מקצועית הוא שאני רואה את כולם ויש לזכור לצד זה כי ההנחיות יוצאות רוחבית לכל סוגי הארגונים, אילו שמקפידים ואילו שלא, איני רשאי להוציא הנחיה ולרשום שהיא מיועדת רק לפלוני או אלמוני.

אני יכול לקבוע חד משמעית על כלל אירועי הבטיחות שיצרו הוראות חדשות כי הבעיה לא הייתה מדריך לא מקצועי, לא אחראי, לא מנוסה או אדיש. הבעיה הייתה מדריך ירי שפעל בסביבה תרבותית ש"עודדה" את ההתנהלות שגרמה לאירוע. בין השאר היעדר מוחלט של התעסקות בתכנון, בבדיקת תהליכי עבודה, ביצירת תהליכי עבודה ותיעודם, היעדר מוחלט של פיקוח ובקרה, הדרכה לעובדים ועוד. כל אילו תהליכים הקבועים כדרישות חוק אולם גם במידה ולא, כיצד אפשר להפעיל מקום מסוכן כמטווח מבלי לעסוק בכך? זו הרי קריאה לאירוע המסוכן להתרחש.

מעבר לכך אני מתנגד לביטוי "הקשחה", ההוראות שיוצאות הן לחלוטין הגנה על מדריכי הירי, מנהלי המטווח והמתאמנים, קודם כל מפני עצמם. ושוב אני חוזר ואומר, לא ניתן למנוע לחלוטין אירוע בטיחות במטווח, אולם בהחלט ניתן לנסות באופן משמעותי ובין השאר קיום הוראות הקבע למטווח מהווה התחלה טובה.

אציין כי במסגרת החובה לבצע סקר סיכונים למטווח, ככל שמנהל מטווח יציג דרך ראויה להתמודד עם סיכוני בטיחות הגישה תאושר ואני מאתגר את מנהלי המטווחים לחשוב לעומק ולהציע חלופות ראויות וסבירות.

דבר אחרון, ההוראות אינן רק על בסיס אירועים. האגף בודק התנהלות שוטפת במטווחים באמצעות דרישת קטעי ווידאו מאימונים גם כשלא התרחש אירוע בטיחות ותמונת המצב שיצרה אירועי בטיחות נוכחת באופן משמעותי ברוב סרטי הווידאו לכן אני אומר בוודאות שהתרבות שמביאה לנקודות תורפה בטיחותיות נוכחת ומאיימת על היומיום של מדריכי הירי והן אילו שנמצאים בסיכון המרכזי.

"אנחנו ממש בעיצומו של תהליך האפיון שיביא בשורה של ממש ביעילות הפעילות במטווח"

בכנס מנהלי המטווחים שערכת בשנה שעברה, נשאלת המון על האיטיות שבה האגף צועד עם המחשוב. מה מונע מהאגף לחבר את מקורות המידע שלו אודות הפעילות – לדוגמה, הכרטיס המגנטי לרישיון הנשק יכול לכלול כל פרט מזהה על בעל הרישיון, כולל חיבור אל יומני היורים של המטווחים, מעקב אחר תדירות וכמות הירי שלו ועוד, אך עדיין זה לא קורה. בארה"ב למשל, בהכנסת מספר הזהות של היורה, ניתן לדעת על כל ביקור שלו בכל מטווח וכל חנות נשק, כמה ומתי ירה, אילו הכשרות הוא עבר וכו'. בארץ, אנחנו עדיין נתקלים בצורך למלא יומן יורים, במקרה הטוב דיגיטלי, ובפחות, ממש ביומן נייר. יש אינספור יתרונות עבור האגף בקיבוץ המידע בדיגיטל. מדוע זה מתעכב?

האגף הינו גוף מנהלי הכפוף להוראות החוק. כל תהליך ובעיקר אילו שיש בהם משמעות כלכלית נבדקים ע"י הגורמים המוסמכים/ הרלוונטיים ולכן מטבעם הם ארוכים ומשמעותיים יותר. בסוף זה הכסף של משלם המיסים ולא תקציב בחברה פרטית. בתהליך יש חובה לוודא כי אכן זה נדרש, זה מתאים להוראות החוק, זה לא פוגע בציבור יתר על המידה ועוד. גם תהליך הדיגיטציה באגף מושפע מהבקרה המשרדית וכן בנוסף מהעובדה כי הוא לא "IN-HOUSE" אלא תלוי בשותפים נוספים. למרות זאת האגף לקראת שינוי משמעותי בכל הקשור לדיגיטציה במטווחים. הופנה לטובת העניין תקציב משמעותי מאוד, אגף הטכנולוגיות במשרד הצליח ליצור עצמאות בפיתוח וביישום של תהליכי הדיגיטציה במטווחים ואנחנו ממש בעיצומו של תהליך האפיון שיביא בשורה של ממש ביעילות הפעילות במטווח. רק על קצה המזלג, יומן יורים דיגיטלי, רישום קבוצה ולא מתאמן, קבלת משוב מהמערכת על תהליך ההזנה, שיוך עצמאי של עובדים, דוח פגיעות ממוחשב, הם רק חלק מהתהליכים העומדים על הפרק, כל זאת לצד מערכת לניהול בטיחות שתכלול יכולת לביצוע סקר סיכונים, איגום נהלים, הדרכת עובדים ועוד.

זאת ועוד, בתקופה הקרובה יצא האגף להתקשרות חדשה בנושא כרטיסי הרישיון המופקים לבעלי רישיונות, במסגרת המכרז החדש יבוצעו שינויים בכרטיסים אלה.