"מדמה קליע פורק" אמצעי זה הומצא מתוך מטרה למנוע טעויות אנוש. הוא חוסם את בית הבליעה ומבטיח שאין כדור בבית הבליעה באופן שנראה ויזואלית גם מבחוץ ובכך מונע את האפשרות לפליטת כדור לא רצויה (אין "פליטת כדור". יש "ירי לא מבוקר". אבל זה כבר לכתבה אחרת). אמצעי זה נכנס לשימוש בקרב כוחות הביטחון בשנת 2014 ונטען כי בשנת 2015 חלה ירידה של כ-30% בכמות פליטות הכדור בצה"ל וירידה של 50% במקרים שבהם נמצא כדור בבית הבליעה ומקובל לראות בכך הצלחה מסוימת במניעת תאונות.

עם זאת, ה'מ"ק-פורק' מייצר בעיות אחרות. ראשית, הוא מגביר את השאננות, שכן חיילים ושוטרים מתחילים לסמוך עליו, בטוחים שהנשק שלהם תמיד פרוק וכך מדלגים על כלל הבטיחות הראשון: "התייחס לנשק כאילו הוא תמיד טעון". אותם שוטרים וחיילים יודעים שהנשק שלהם תמיד פרוק ולכן מקלים ראש. הדבר מתבטא גם בכך שהם מרשים לעצמם להפנות קנה לכיוון לא בטוח ואף לעתים להכניס אצבע לשמורת ההדק – כיוון שכל עוד יש מ"ק פורק – אין כל סכנה לירי לא מבוקר. הבעיה תקרה בפעם שבה הנשק כן יהיה טעון ודרוך והם לא ישימו לב לכך מתוך ההרגל.

נוסף לזאת, אותם חיילים ושוטרים לא לומדים לפרוק את הנשק בצורה בטוחה ומיומנת. פריקת הנשק אינה רק אמצעי לוודא את מצבו של הנשק (ואז אולי ניתן לטעון שמק פורק הוא תחליף), אלא היא גם דרך לפתח מיומנות בתפעול הנשק, לתרגל בדיקה בטוחה, לתרגל דריכה, נקירה בין כוונות, בדיקה משולשת, בדיקת לחיצה על ההדק ואפילו בדיקת חידוש הקשר. כאשר הפעולות הללו היו נעשות תדיר כל יום – האדם החמוש היה מיומן יותר בתפעול הנשק שלו, הכיר את הקולות שהנשק עושה בזמן פעולה תקינה, את עוצמת הקפיצים השונה, בדריכה עם ובלי מחסנית, הכיר את משקל ההדק ואף את המרחק שההדק זז עד לביצוע חידוש קשר – ואת צלילה הנקישה שאומר שחידוש הקשר בוצע, ויש כדור חדש תורן בבית הבליעה (בעת ירי).

כמו כן, הפריקה הקבועה והשגרתית הייתה מוודאת שהנשק תקין, משום שברגע שהרובה לא ננעל עד לסוף, לא בוצע חידוש קשר או כל תקלה אחרת – היא הייתה מתגלה מבעוד מועד בעת פריקה, והנשק היה חוזר לנשקייה לתיקון. אולם כאשר לא מבצעים פריקות כלל כי יש מק פורק – לא יודעים מה מצב הנשק, ולא מכירים את הצלילים והתפעול שלו.

מעבר לכך, שימוש במק פורק מקשה על תחזוקת הנשק ומגביר את הצטברות האבק בגוף הנשק ובקנה, שיכולה להוביל למעצורים בדיוק ברגע הקריטי. כאשר יש מק פורק, התריס נשאר תמיד פתוח (ברובים בעלי תריס), המכלול חצי משוך לאחור, וגם ידית הדריכה לעתים משתחררת ומטיילת לה בחופשיות חצי מהלך. כל אלה עלולים לגרום להצטברות אבק, חול ולכלוך אחר, ולגרום למעצורים. ובהיעדר פריקה ובדיקה קבועה שהנשק תקין – הדבר יתגלה רק בעת חירום.

הבעיה האמיתית היא כמובן היעדר האחריות והמיומנות: כאשר חמוש הנושא נשק מסתמך על אמצעי חיצוני לשמירה על בטיחות במקום על ידע אישי, תרגול, משמעת ומיומנות – הוא עלול להפסיד את היכולת להגיב במהירות בשעת חירום. הגישה המומלצת לדעתי היא להעדיף הכשרות מקיפות שיגבירו את מיומנות נושאי הנשק ואת האחריות האישית שלהם. במילים אחרות: אם אתה לא יכול לסמוך על החיילים והשוטרים שלך שיידעו להתנהל בהתאם להוראות הבטיחות – אל תיתן להם רובים. תכשיר אותם ותאמן אותם, במקום לשים להם בייביסיטר בתוך בית הבליעה. וממילא מי שמשחק בנשק – יעשה זאת עם או בלי מק פורק.

לגבי שרוך האבטחה: השרוך נמצא בשימוש בעיקר בקרב שוטרים ומאבטחים, המחויבים לו לפי נהלי חטיבת האבטחה במשטרה, אך ישנם גם אזרחים חמושים שמשתמשים בשרוך אבטחה, השרוך נועד למנוע בעיקר חטיפות נשק, אבל גם נפילות נשק. הוא מחובר לאקדח ולחגורה (לרוב לתובר המכנסיים – ל"לולאה" של החגורה), ובמקרה של ניסיון חטיפה אמור למנוע מהחוטף להשלים את פעולתו.

במקרים רבים שוטרים ומאבטחים רוכשים שרוכים כאלה באליאקספרס, מבלי לקחת בחשבון שבמקרה חטיפה, אם השרוך באיכות ירודה, הוא עלול להיקרע ולא להועיל בכך כלל. מנגד, גם החלופה השנייה אינה טובה מאוד. אם השרוך לא נקרע, החוטף עלול לבחור להיאבק באזרח החמוש במקום לוותר ולברוח, וכך הסיטואציה עלולה להחמיר עד לסכנת חיים לנושא האקדח. בין אם משום שלחוטף יש כלי נשק אחר, סכין למשל, ובין אם הוא יצליח לדרוך את האקדח ולאיים או אף לירות בבעל הנשק – כשהוא עדיין קשור בשרוך האבטחה לאקדח. ונזכיר גם, שאם מדובר בחוטף שתכנן את מזימתו מראש והגיע מוכן – ייתכן שיש לו קאטר, שיכול לחתוך את שרוך האבטחה בשנייה ואפילו מבלי שהחמוש ירגיש זאת.

במקרה זה הפתרון הנכון לדעתי הוא להעדיף שימוש בנרתיק איכותי המבטיח אחיזה בטוחה של האקדח ומונע אפשרות לחטוף את הנשק בזווית שאינה זווית השליפה הטבעית של החמוש. נרתיק טוב אף מונע נפילה לא רצונית של הנשק בעת ריצה. כמובן – תמיד תמיד להעדיף הסלקה טובה תחת בגדים במקום השרוך. נרתיקים טובים המספקים אחיזה בטוחה לצד גישה מהירה הם אמצעי בטיחות עדיף, שגם מקשה על חטיפות, מה שמעלה את השאלה האם השימוש בשרוך מונע בעיות או דווקא עלול לגרום לסיכונים מיותרים.

בשורה התחתונה, למרות שאמצעים אלו מצמצמים תאונות מסוימות, הם גם מביאים לשאננות ומפחיתים את האחריות האישית. על כן, חשוב להתייחס לא רק לפתרונות טכנולוגיים אלא גם לחינוך ולהכשרה בטיחותית המקדמת מיומנות גבוהה ותחזוקה קפדנית של הנשק.

לכן, אם אתם חיילים ושוטרים כיום – אתם חייבים לעשות שימוש באמצעים אלה, ואין לכם ברירה (עד שהנהלים ישונו). אבל אם אתם אזרחים חמושים – אל תשליכו את יהבכם על פתרונות כמו מק פורק או שרוך אבטחה, אלא התמקדו בפתרונות טובים יותר. דאגו לנרתיק איכותי לאקדח ולהסלקה טובה, ודאגו לשמור על כשירות ומיומנות בשימוש ברובה. זכרו שהנצרה הכי חשובה היא זו שבין האוזניים, ולא זו שעל הנשק. התייחסו לנשק כאילו הוא תמיד טעון ואל תקלו ראש.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת