ישנן מספר אגדות אורבניות אודות ייצורו של אחד האקדחים המשפיעים ביותר בעולם הנשק, הגלוק 17. למשל, שגסטון גלוק, בעליה של חברת גלוק אשר עסקה בייצור פולימרים, סכינים פולימריות לצבא האוסטרי וכדומה, שמע במקרה שיחה בין שני קצינים בה כביכול דנו בכוונה של הצבא האוסטרי להחליף את האקדח הקיים. לגסטון זה הספיק והוא קפץ על ההזדמנות ופיתח את הגלוק 17, האקדח הראשון שלו ושל החברה שבבעלותו. אגדה נוספת משלימה שאכן גסטון נחשף לתוכן השיחה, אך שהמכרז כלל 17 קריטריונים אותם גיבשו מומחי נשק, יורים תחרותיים וגם פידבקים מלוחמים, שוטרים ושאר חברי כוחות הביטחון, עבור האקדח החדש ומכאן שמו, גלוק 17. אגדה שלישית נצמדה דווקא לקיבולת הכדורים במחסנית (17, איך לא) אשר העניקה לו את שמו, אך אף לא אחת מהן מבוססת לגמרי. התשובה הרשמית היא פשוטה בהרבה – הגלוק 17 היה הפטנט ה-17 במספר שהגישה חברת גלוק. לא סקסי, אבל זה המצב. אגדה נוספת מספרת, שכאשר גסטון ניסה את האקדח החדש, הוא הקפיד לירות ביד שמאל, כדי שאם זה יתפוצץ, הוא לא יאבד את כושר הירי בידו הדומיננטית.

עם או בלי אגדות, גסטון גלוק זכה במכרז האוסטרי והגלוק 17 הפך לכלי הנשק הנבחר עבור הצבא האוסטרי. זכיה זו ועליה דרמטית בשיח בקרב בעלי הנשק מסביב לעולם, הטיסו את חברת גלוק מעלה בשוק הנשק העולמי עד כדי שליטה דרמטית בשוק האקדחים. בשנים שלאחר מכן, המותג כבש מכרז אחרי מכרז של כוחות הביטחון בעולם, יחידות מיוחדות, ה-FBI בארה"ב ואף שלל יחידות מיוחדות וכוחות הביטחון אפילו בישראל.

5 סיבות להצלחה

ההצלחה של הגלוק 17 לא מגיעה ללא אחיזה במציאות, שכן דגם זה נחשב למהפכני ממספר סיבות עיקריות ששברו מוסכמות בתעשיית האקדחים כשנכנס לשוק בתחילת שנות ה-80:

1. שימוש נרחב בפולימר (חומר פלסטי מחוזק): העובדה שאקדח זה עשוי מפולימר חזק, קל וחדשני, הייתה אולי התכונה המרכזית והבולטת ביותר בשוק. הוא אמנם לא היה הראשון להיבנות מחלקים פולימריים, אך הגלוק 17 היה האקדח הצבאי/משטרתי הראשון שאומץ באופן נרחב עם שלדה עשויה כולה מפולימר. זה הפך אותו לקל יותר מרוב האקדחים המתכתיים של התקופה, עמיד יותר בפני קורוזיה, וזול בהרבה לייצור המוני, מה שכמובן תרם גם לשורת המחיר לצרכן.
2. פשטות ואמינות יוצאת דופן: הגלוק 17 תוכנן עם מספר מינימלי של חלקים נעים (כ-30 חלקים לעומת כ-50-60 באקדחים מקבילים). פשטות זו תרמה משמעותית לאמינות המיתולוגית שלו. הפחתת החלקים הנעים הורידה את הסיכוי שמשהו ישתבש והאקדח גם היה פחות רגיש ללכלוך, בוץ או תנאים קשים אחרים. הוא פשוט "עבד" כמעט בכל מצב. קלצ'ניקוב של עולם האקדחים?
3. מנגנון ה-SAFE ACTION: גלוק ויתרו על מנגנוני הדק קלאסיים כמו הסינגל-אקשן והדאבל אקשן עם מנופי נצרה חיצוניים ובמקומם פותח מנגנון ה-SAFE ACTION עבור מערכת הסטרייקר, אשר משלב שלושה מנגנוני בטיחות פנימיים אוטומטיים (בטיחות ההדק, בטיחות הנוקר ובטיחות בנפילה), המנוטרלים רק כאשר היורה לוחץ על ההדק במלואו. מערכת זו אפשרה משיכת הדק עקבית (אותו כוח ואורך משיכה – 2.5 ק"ג) לכל ירייה, בניגוד למערכות סינגל ודאבל אקשן ממערכת ירי מבוססות "פטיש" מקבילות, שבהן הירייה הראשונה קשה וארוכה יותר מהבאות.
4. קלות ייצור ותחזוקה: הפשטות והשימוש בפולימר הפכו את תהליך הייצור לפשוט וקל יותר ואף קיצרו את הזמן הנדרש לייצור כל יחידה. בנוסף, האקדח עצמו היה קל מאוד לפירוק והרכבה (לצורך ניקוי ותחזוקה), מה שתרם לאטרקטיביות שלו עבור ארגונים צבאיים ומשטרתיים.
5. עמידות בפני קורוזיה והחלדה: בניגוד לרוב המתכות וללא קשר לאיכות הציפוי שלהן, הפולימר אינו מחליד וגלוק פיתחו ציפוי חדשני (Tenifer) עבור חלקי המתכת החשופים (כמו הצינה והקנה) שהעניק להם עמידות גבוהה מפני שחיקה וחיכוך.

השילוב של כל הגורמים הללו יצר אקדח קל, אמין בצורה יוצאת דופן, בטוח יחסית לנשיאה עם כדור בקנה, פשוט לתפעול ולתחזוקה וכל זאת בעלות ייצור תחרותית. הגלוק 17 קבע סטנדרט חדש בתעשיית הנשק הקל והכריח יצרניות נשק אחרות לפתח מענה משלהם עם שלדות פולימריות ומערכות הדק בטוחות מקבילות.