"זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מתמוגגים מהארגונומיה שוולטר, היצרנית הגרמנית מייצרת עבור האקדחים שלה וגם ה-PD380 זוכה לאותה תשומת לב קפדנית וירידה לפרטים"

קליבר קטן, אקדח גדול

מרבית האקדחים שמיועדים לקליבר 17X9 אשר חווינו לאחרונה, הגיעו במידות מיקרו, כמו הבודיגארד 2 של סמית' אנד ווסון הזערורי. ומדוע? כי יצרניות הנשק יצאו מנקודת הנחה שהקהל שרוכש את קליבר זה הוא לרוב נשים ולרוב בעל כפות ידיים חלשות ולרוב מעוניין בנשיאה מוסלקת קלה ככל הניתן, גם אם על חשבון הארגונומיה. אבל מה אם אתם עדיין רוצים ליהנות מרתע מוחלש, אבל יש לכם\ן כפות ידיים מעט יותר גדולות? למשבצת הזו נכנס בדיוק הוולטר PD380.

דגם זה אמנם נחשב לקטן במשפחת דגמי האקדחים המודרניים של וולטר, והוא באמת קטן, אך רק מרחק מילימטרים בודדים באורכו (16.46 ס"מ) וגובהו (13 ס"מ) מגלוק 43X למשל. הגרמני מעט רחב מהאוסטרי בידית האחיזה (3.1 ס"מ) וכאן מתחיל הקסם של האקדח הזה – התכנון הארגונומי שמבדל אותו מאוד מאחד האקדחים הפופולאריים בישראל.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מתמוגגים מהארגונומיה שוולטר, היצרנית הגרמנית מייצרת עבור האקדחים שלה וגם ה-PD380 זוכה לאותה תשומת לב קפדנית וירידה לפרטים. ידית האחיזה עבה, נעימה מאוד לאחיזה בזכות טקסטורת החספוס ותבנית מיקומי האצבעות. גודלה של ידית האחיזה מאפשר לנו לייצר אחיזה מלאה לכל האצבעות, בטח עם המחסנית שמוסיפה נקודת משען טובה מאוד לזרת. זה ממשיך עם חריצים על המחלק בדומה לדגמי ה-PDP הגדולים וזה מצוין לאחיזה עבור הדריכה הקלה ממילא. מנוף שחרור תפס המחסנית לא נמצא במקומו הרגיל, אלא בחלקה התחתון של שמורת ההדק, בדומה לוולטר WMP אותו בחנו לאחרונה. שיטה זו לא קלה או קשה יותר לתפעול, אלא מצריכה תרגול לתפעול מהיר. אבל אם כבר דיברנו על תפעול מהיר, מה אין בוולטר PD380? עצר מחלק. כן, פשוט אין. זה אומר שכשהמחלק נשאר משוך לאחור בגמר המחסנית, ניתן לשחרר אותו רק על ידי משיכה פיזית עם היד החלשה לאחור, כמו בפעולת הדריכה. עוד משהו להתאמן עליו.

רשף לפנים, רתע לאחור

הוולטר PD380 נבדל מהמתחרים שלו לקטגוריית הממדים וכן הקליבר לא רק בארגונומיה שלו, אלא בכך שהוא בכלל לא סטרייקר. כן, הוא מבוסס על מנגנון ירי מסוג פטיש! שמציע תפעול גם סינגל וגם דאבל אקשן. אז למה אתם שואלים? מצד אחד, זו עשויה להיחשב לבחירה מוזרה, כי מאז שנולדו הסטרייקרים, הם שולטים בעולם, בטח בזה של האקדחים העממיים. אבל לבחירה של וולטר יש סיבה טובה לסמן וי על הפטיש ועל הסינגל והדאבל אקשן.

זה מתחיל בעובדה שהמנגנון הזה אפשר להם להשתמש בקפיץ מרכזי רך יותר, שבתורו מאפשר דריכה קלה למדי, קלה בהרבה למשל מזו של הבודיגארד של סמית'. מנגנון זה מאפשר להם לצייד את האקדח בהדק תחושתי בהרבה, כאשר במצב הדאבל אקשן, הצורך להפעיל יותר כוח על ההדק (משקל לחיצה מממוצע של כ-4.2 ק"ג) מתפקד כעוד סוג של מנגנון בטיחות ואילו במצב הסינגל, קל (משקל לחיצה ממוצע של 2.2 ק"ג), תחושתי ומהיר בהרבה. ובנוסף לכל זה, ישנה גם נצרה על גבי המחלק, אם חשוב לכם לשאת אותו עם כדור בבית הבליעה.

ואיך זה מרגיש? מאוד כיף. כי כשמחברים את הכל יחד – הארגונומיה שמאפשרת אחיזה מצוינת באקדח ונועלת אותו במקומו, ההדק המצוין עם מהלך בינוני, שבירה קריספית וחידוש קשר קצר ומסתיים ברתע כמעט לא קיים שמאפשר לנו להישאר מכוונים על המטרה ביעילות. המחסנית מכילה אמנם רק 9 כדורים, אבל מאוד קל לגרום לכך שכולם יפגעו במטרה בצורה מדויקת וחלקה מאוד.