דרישה לכספת שלא קיימת?

לאחר פרסום עדכון ההנחיות, ניגשנו למספר יבואני ומשווקי כספות גדולים, הצגנו בפניהם את המלצות האגף ועד כה, לא הצלחנו למצוא כספת שמשקלה מתחת ל-40 ק"ג שמצליחה לעמוד בכל דרישות אלה יחד. זה גם המקום והזמן להזכיר לקוראי האתר, כי עד לא מזמן, כלל לא הייתה דרישה לאחסנה בכספת, לבעלי עד 7 כלי נשק. רק בשנים מאוחרות, הופיעה הדרישה לאחסן כלי נשק בכספות בעובי של 2 מ"מ, עם הפעלת מפתח ואו מפתח וקוד, עם שני בריחים ועיגון של שני ברגים לקיר בטון.

ויצמן: "לאורך השנים השתרשה פרקטיקה שאפשר לקנות כספת של 150 שקל בבתי המסחר ורשתות השיווק, למרות שהן לא עמדו בכלל בדרישות התקן. אז לבוא ולומר שאין מצאי כזה, יכול להיות, אבל אני יכול לומר שבבתי המסחר, יש כאלה כספות, אבל הן לא הוצעו כי הן יותר יקרות. אם בתי מסחר יכולים לחשוב שהם יכולים לגבות 1,500 שקל לכספת, תמיד יבוא בית מסחר שיציע כספת ב-600 שקל. אני יכול לומר בוודאות, לא שינינו דבר בדרישות הכספת".

האם נצטרך להחליף כספות? לדברי המשרד, התשובה ברורה – כן. "חטיבת הפיקוח של האגף, לא מוסמכת להיכנס לבתים פרטיים של חמושים בישראל ולבדוק אם הכספת תקנית או לא. אבל כל אזרח שחלילה יקלע לאירוע שבו משטרת ישראל והמז"פ יצטרכו לבדוק אם כללי הבטיחות נשמרו על פי חוק, החמוש יצטרך לתת מענה על כך בחקירה. מבחינתנו, התשובה ברורה – אנחנו לא נאכוף, אבל אם מישהו קנה כספת ב-150 שקל, אז התשובה בגוף השאלה. קרי, יהיה עליו להחליף את הכספת לתקנית אם ברצונו להגן על עצמו במקרה של חקירה ובדיקת המקרה".

הכוח חוזר לאגף כלי הירייה

ראש האגף מסביר כי נעשה גם שינוי משמעותי בתחום הרשאת נשק ארגוני. "אני כרגולטור לא משאיר שום דבר להחלטות השוק, למשל, נושא המאבטחים. עד 1 אפריל 25, מי שהיה בודק את תנאי הסף לכשירות נשק ארגוני, היה חברות האבטחה והמטווחים. למעשה, האגף הפריט את הסמכות החוקית שלו. עמדתי על הרגליים האחוריות למרות לחץ לוביסטי ופוליטי גדול, הסברתי את המדיניות לשר הממונה והנהלת המשרד והבנו שהמשרד צריך לאסוף אליו חזרה את כל הסמכויות והעוצמה, לא כדי שנהיה דורסניים, אלא כדי שנעשה מה שהמחוקק מצפה מאיתנו. אני לא מוכן שאף אחד יקבל מאיתנו סמכות שלא ניתנה לו, אני לא מוכן לעבוד בהמלצות וקווים לא ברורים. אם אני ארצה לבוא בטענות כלשהן, בין אם בפאן הארגוני או הפרטי, אני רוצה להיות בלב שלם שהוא יודע על מה הוא חותם והחלק של הכספות הוא חלק מזה".

"אין יותר דבר כזה שילד לוקח כלי יריה בתעודת הרשאה קבועה – הוא לא עומד בתנאי הסף. הוא לא בן 18, לא עשה צבא, הוא יכול לירות בכלי הירייה במועדון בלבד"

ירי ספורטיבי? השוק היה פרוץ לחלוטין

גם נציגים מאוכלוסיית הספורטאים בתחום הירי המעשי פנו והלינו על צמצומים והגבלות השתתפות שונות. גם את עניין זה הצגנו לראש האגף אשר העלה תמונה מעט שונה ומנקודת מבט המשרד.

"בתחום הספורט, הייתה פרקטיקת עבודה שנהוגה לאור שנים והשוק היה פרוץ לחלוטין. על מנת להגיע לתבחין ספורטאי, אתה נדרש להיות במועדון ספורט, יורה פעיל. למרות חוסר עיגון בחוק, האגף מצא את הנישה ופתח כמה עשרות מפעלים ראויים לפעילות ספורט, אבל גם שם היו נהלים לא ברורים. כמו מצבים שבהם מועדוני הספורט חימשו אזרחים שהם כלל לא עומדים בתנאי הסף בתעודת הרשאה של נשיאת נשק. הם חימשו אנשים בנשקים צבאיים, אנשים עם ביטולי רישיון משטרתיים וזה הוביל אותנו להצבת גבולות גזרה. אין יותר דבר כזה שילד לוקח כלי יריה בתעודת הרשאה קבועה – הוא לא עומד בתנאי הסף. הוא לא בן 18, לא עשה צבא, הוא יכול לירות בכלי הירייה במועדון בלבד והנשק יובא לשם על ידי המועדון. לא פגענו בפעילות. החוק קובע מדרגות בירי אולימפי. אנחנו אמרנו, שאם ילד בן 14 קיבל רובה צייד או רובה אוויר, בתעודת 24\7, זה מנוגד לחוק. ואם הוא רוצה להוביל את הנשק לתחרות, מי שיעשה את זה עבורו, זה בעל הרישיון. יש לנו ספורטאים גם ברמה אולימפית, שאינם עומדים בתבחין, אבל המשרד לא רוצה לעמוד בדרכם ועשינו הקלות לטובתם. ועדיין, מי שלא עומד בתנאי הסף, לא מקבל אישור נשיאה, ומי שעומד בתנאי הסף, גידרנו את זמן הנשיאה לזמן התחרות. כמו כן, מועדוני הספורט לא יורשו לאמן בנשקים צבאיים וקבענו שספורטאים יוכלו להחזיק עד 4 כלים בירי המעשי והאולימפי ובית הלוחם".