הכנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

כך היה אצל דניאל. לפני כמה שנים, במסגרת עבודתו באתר בנייה, התפתח ויכוח בינו לבין עובד אחר. ויכוח קולני, לא יותר. בשלב מסוים אותו אדם התקרב אליו, נופף שוב ושוב באצבע מול פניו, ודניאל, שהרגיש מאוים מהחדירה למרחב האישי שלו, הסיט את היד כלפי מטה. זה הכול. אלא שהאדם השני טען לאחר מכן שנפגע באצבע, הזמין משטרה, ודניאל מצא את עצמו נחקר בחשד לתקיפה שגרמה חבלה של ממש. כבר בזמן אמת היו בתיק כמה עובדות מעניינות מאוד: המתלונן עצמו אישר שהוא נפנף באצבע מול פניו של דניאל, השוטרת שהגיעה למקום לא ראתה חבלה חריגה למעט נפיחות קלה, ובעיקר, הייתה עדת ראייה שנכחה במקום ומסרה לשוטרת שהאירוע התרחש בדיוק כפי שדניאל תיאר אותו. ובכל זאת, התיק נסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין", והבקשה שלו לרישיון נשק סורבה בשל "תיק אלימות".

למי שלא מכיר את ההבדל, אפשר לחשוב שזה לא משנה. הרי התיק נסגר, לא הוגש כתב אישום, אז מה הבעיה? יש הבדל גדול מאוד בין תיק שנסגר משום שלא היו מספיק ראיות להעמיד אדם לדין, לבין תיק שנסגר ב"היעדר אשמה פלילית". במקרה הראשון נשארת מאחור עננה: אולי הוא עשה, אולי לא, פשוט לא הצלחנו להוכיח. במקרה השני, נקודת המוצא שונה לגמרי. דניאל פנה אליי וביקש לנקות את השם שלו. זה לא היה רק בשביל רישיון הנשק. בזה אפשר לטפל גם בלי שינוי עילת הסגירה. מדובר באדם מכובד, מהנדס ללא כל עבר פלילי, שנפגע קשות מעצם הכתם שהתנוסס על שמו, כעבריין אלים.

העתקנו את חומר החקירה ועברנו עליו לעומק. בנינו בקשה מפורטת לשינוי עילת הסגירה והראינו שני דברים מרכזיים: ראשית, שאין בתיק תשתית ממשית לכך שדניאל גרם לחבלה הנטענת. שנית, שגם הפעולה שהוא עצמו הודה בה, הסטת היד שחדרה שוב ושוב למרחב האישי שלו במהלך ויכוח סוער, הייתה פעולה הגנתית, נקודתית ומידתית. ואז התחיל החלק המתיש באמת. חלף זמן רב. תחנת המשטרה שטיפלה בתיק נסגרה. התיק הועבר לתחנה אחרת, ובדרך מצא את עצמו למעשה גנוז בארכיון, כאשר עילת הסגירה השגויה נשארה כפי שהייתה. במצב כזה, קל מאוד לקבל תשובה בסגנון "התיק ישן", "הוא כבר סגור", "התחנה שטיפלה בו כבר לא קיימת", ולהמשיך הלאה.
לא המשכנו הלאה.

המשכתי לפנות, לברר ולהתעקש, עד שהגעתי לראש משרד החקירות בתחנה שהייתה אמורה לקבל את התיק עם העברתו. ביקשתי שיסתכלו שוב על חומר החקירה עצמו, לא רק על השורה במחשב שאומרת שהתיק כבר סגור. הוא הסכים. התיק הוצא מהארכיון, נבחן מחדש, ולמרות הזמן הרב שחלף מאז האירוע, הטענות שלנו התקבלו ועילת הסגירה שונתה ל"היעדר אשמה פלילית". אני אוהב תיקים כאלה דווקא משום שאין בהם דרמה גדולה של אולם בית משפט. יש בהם משהו אחר: אדם שנשאר במשך שנים עם כתם שלא היה צריך להיות שם מלכתחילה ותיק שכמעט נעלם בין תחנה שנסגרה, תיק שהועבר וארכיון שכבר בלע אותו.

לפעמים העבודה היא לא רק לדעת מה לטעון. היא לדעת לא לוותר כשהמערכת כבר סימנה את התיק כ"גמור". ואם תיק חקירה שלכם נסגר בחוסר ראיות, זה לא אומר בהכרח שעילת הסגירה נכונה. לפעמים כדאי לפתוח את החומר מחדש, לבדוק מה באמת יש בו, ולבחון אם יש בסיס לדרוש שהרישום ישקף את מה שאירע בפועל.

עמוד הפייסבוק של דורון ברקת

אתר המשרד של דורון ברקת