"המודל 929 של סמית' הוא חיה מאוד ייחודית ומיוחדת בעולם הנשק, גם בתור אקדח תופי. זה מתחיל עם גוף ענק שתוכנן במקור להתמודד גם עם קליברים גדולים בהרבה, אבל במכוון הותאם לעבוד עם כדורי 9×19 המוכרים והנפוצים ביותר"

האומנות שבירי

המודל 929 של סמית' הוא חיה מאוד ייחודית ומיוחדת בעולם הנשק, גם בתור אקדח תופי. זה מתחיל עם גוף ענק שתוכנן במקור להתמודד גם עם קליברים גדולים בהרבה, אבל במכוון הותאם לעבוד עם כדורי 9×19 המוכרים והנפוצים ביותר ויש לכך מספר סיבות. ראשית, כאשר האקדח גדול בהרבה על התחמושת שלו, כל פעולת הירי מרוככת ונעימה בהרבה וזה בהחלט המצב. פעימת הרתע נספגת עמוק בתוך המתכות, מתקשה לדגדג את המשקל הרב שמייצב אותו מול המטרה בכל זמן. הדיוק הזה כמובן עוזר מאוד בתחרויות הירי המעשי, בהן המהירות והדיוק מהווים את מרב הניקוד.

שנית, הבחירה בכדורים קטנים יחסית, אפשרה לסמית' להתקין בו תוף שמכיל לא פחות מ-8 כדורים ועבור אקדח תופי, זה כבר המון, כאשר חלק ניכר מהמקבילים מכילים 5, 6 או במקרה קיצון 7 כדורים. כן, רק שני כדורים פחות מגלוק 43X סטנדרטי. ועבור המשתמש, גם המתחרה, לא רק שהתחמושת הזו עומדת בדרישות ה'פאקטור' של תחרויות הירי המעשי, אלא גם שומרות על שפיות בכל הקשור לעלויות התחמושת. כפי שאתם מדמיינים, 357 או בטח 44 מגנום, לא יעלו לכם 3 שקלים (במקרה הגרוע) במטווח אלא הרבה יותר.

נכון שאפשר פשוט להשחיל כדור-כדור אל כוורת התוף, אבל לאיציק יש פתרון אחר, שמצד אחד מצריך הכנה מראש, אבל מקל על העניינים כשהזמן דחוק. הוא מחזיק בידיו מכשיר שדומה למפצח אגוזים, אבל במקום לפצח את הכדורים, הוא משלב אותם בתוך ה-MOON CLIP. מדובר בתפס בצורת כוכב בהתאם לסוג התוף והקליבר והוא מאפשר תפיסת הכדורים יחד כדי לאפשר ליורה לטעון את האקדח עם כל הכדורים יחד (ולא אחד אחד) וגם לפלוט את כולם יחד, על ידי דחיפת המוט שמתחת לקנה. הטעינה אורכת זמן, כן וגם התופסנים האלה עולים יותר מכמה שקלים, בטח מכשיר הטעינה שלהם, אבל החיסכון בזמן ברור. אגב, גם להוצאת התרמילים הריקים מה-Moon Clip יש כלי ייעודי.

"אבל תחושתי בצורה חריגה. ממש ניתן להרגיש התוף מסתובב דרך פעולת ההדק ואת הנוקר משתחרר. גם חידוש הקשר ארוך בהתאם ואין כאן הפתעות, כל כדור זו עבודה של ממש לאצבע היורה, אבל עבודה שכיף לעשות"

יורה כמו גדול

חוויית הירי באקדח תופי, כאמור שונה לגמרי ממה שהאקדח החצי אוטומטי המודרני הרגיל אותנו. האחיזה למשל ממוקדת כולה בידית האחיזה, עם הזהירות הראויה שלא לעבור בשגגה את קו התוף – תצטרכו להאמין לי שאתם לא רוצים לאבד אצבע בגלל הרשף שנזרק לצדדים, בין התוף לקנה, למרות הקרבה שבניהם. ובכלל, התחושה היא שאקדח קאובוי'ז זה נועד לירי ביד אחת, בזמן שהיד השניה שלכם אוחזת במושכות של הסוס. זו גם הסיבה מדוע מהירות הקליעים שמדדנו לו (ממוצע של כ-320 מטר לשניה) נמוכה יחסית לעומת פוטנציאל המהירות שלו מקנה ארוך כל כך.

ואז גם מבינים מדוע המשקל הוא כזה, לא בשל השימוש הכמעט בלעדי במתכות (מלבד ידית הגומי שעוזרת בספיגת הרתע), אלא כדי לשמור על האקדח יציב ככל הניתן מול המטרה, גם כשאתם דוהרים על הסוס הזה. אז אם על הסוס הוא יציב, דמיינו מה זה אומר להחזיק קילו וחצי מול מטרת נייר שנמצאת עשרה מטרים מכם. המשקל הזה מסנן את כל הרעידות הקטנות של היד ושולח כדור-כדור אל המטרה בדיוק רב. במקור אקדח זה מגיע עם מפצה רתע בקצה הקנה כדי שיהיה יציב יותר, אבל אביזר זה היה מנתב את הסמית' התופי לתחרות בקבוצה הפתוחה, שבה הוא נחות משמעותית.

ההדק שלו הפתיע אותי במידה רבה – ציפיתי שיהיה כבד בהרבה, בטח כאשר אקדח זה הוסב לשימוש במצב דאבל אקשן בלבד (בתקופתו, נאסר שימוש בריבולברים סינגל אקשן), אבל משקלו שעמד על 3.9 ק"ג (8.66 פאונד) היה כבד משמעותית מכל אקדח חצי אוטומטי מוכר, אבל עדיין קל לעומת ריבולברים אחרים שעוברים בקלות את משקל משיכת ההדק של 6 ק"ג.

מהלך משיכתו במצב הדאבל-אקשן כצפוי ארוך למדי, אבל תחושתי בצורה חריגה. ממש ניתן להרגיש התוף מסתובב דרך פעולת ההדק ואת הנוקר משתחרר. גם חידוש הקשר ארוך בהתאם ואין כאן הפתעות, כל כדור זו עבודה של ממש לאצבע היורה, אבל עבודה שכיף לעשות. כי עם רדיוס כוונות ארוך כל כך, כיוון האקדח אל המטרה מרגיש כמעט כמו קרבין וכמובן שהאקדח נשאר שטוח כמעט לגמרי אחרי הירי. אין לכדורי ה-9X19 מספיק אנרגיה כדי להקפיץ את הקנה ולגרום לו לרצות להסתובב כלפי מעלה ולתחרויות זה מעולה כמובן. עם זאת, צריך להתרגל לירי במערכת שכזו, בטח כשמגיעים אליה מאקדח 1911 עם הדק קצרצר ובעל שבירה הדומה לשבירת זכוכית.