חדש: סיג סאואר P-211 GTO Quicksilver
19/07/2026
משפחת ה-P211 של סיג-סאואר ממשיכה להתרחב, הפעם עם ה-GTO Quicksilver החדש, אשר מציע מראה אלגנטי בציפוי כסוף, מפצה רתע ועוד
// כתב:
// צילום:
שתפו את הכתבה:
מחירי התחמושת בישראל שנעים סביב ה-3 שקלים לכדור גרמו לנו לא פעם להתלונן, מתוך כאב אמיתי, כלפי היבואנים והמפיצים. אז יצאנו לחקור את הנושא לעומק, עם המון שאלות ותהיות אודות הסיבות, הגורמים והפתרונות (המעטים שיש) כדי לשפוך מעט אור על הנושא. מספר יבואנים ומשווקים הסכימו לחשוף בפנינו את הנתונים שמאחורי הקלעים, שאותם כצרכנים, קשה לנו לראות. מציאות של התייקרות דרמטית בחומרי הגלם, איסורים פוליטיים במכירת תחמושת לישראל הנובעים מחרם סמוי וגלוי של מספר מדינות כלפינו, חסמים לוגיסטיים ביבוא שמצריכים תחבולות או פתרונות שינוע יקרים ועוד. אז מדוע התחמושת שלנו כל כך יקרה? לפניכם (כמעט) כל הסיבות.
הבורסה של עולם הנשק: מלחמת אוקראינה והזינוק המטורף של המתכות
מחירי התחמושת, או עוד קודם לכך, מחירי חומרי הגלם המרכיבים את התחמושת לנשק, מאז ומעולם הוכתבו על פי הקונפליקטים מסביב לעולם. ישנו אפילו מדד תחמושת עולמי, אשר מראה בצורה מובהקת את התנודתיות הגדולה במחירים בהתאם למלחמות הפעילות והוא אף מצליח לחזות אותן מראש. ככל שאלה קרובות יותר לעולם המערבי או בהן מעורבות מדינות מערביות, כך המדד נוסק.
מלחמת אוקראינה-רוסיה שמשתוללת כבר מעל ל-4 שנים, הייתה נקודת המפנה האקטואלית ביותר עבור שוק התחמושת בעולם. הביקוש הגבוה לתחמושת מכל הסוגים הביאה לנסיקת מחירי חומרי הגלם. גם המדינות השכנות למלחמה זו החלו להצטייד בכמויות אדירות של תחמושת ליום פקודה, מה שכמובן העלה עוד את הביקושים לחומרי הגלם.
במקביל, יצרניות התחמושת הגדולות, בעלות הגב הכלכלי החזק וחוזי אספקה עצומים לצבאות למשל, השתלטו על האספקות, כדי שיוכלו לשמר את פעילות המפעלים וזרימת המלאים. פעולה זו גרמה לצמצום פעילות ועד כדי השבתה מלאה של יצרניות תחמושת קטנות, כך שהתחרות הצטמצמה עוד יותר והשיבה ליצרניות הגדולות כוח בלתי מוגבל עד כדי מונופול על שוק התחמושת וקביעת המחירים בעולם.
תחמושת נק"ל עשויה לרוב מנחושת, אבץ ועופרת וכן ישנו מחסור עולמי בניטרוצלולוז (הבסיס לאבק שריפה) בשל המלחמה באוקראינה והנה כמה מספרים כדי לתאר את המצב: טון נחושת לפני עשור נמכר בעלות של 5,000 דולר בממוצע ואילו היום מחירו נע סביב ה-10,500 דולר לטון – יותר מכפול. אבץ שמחירו עמד על ממוצע של 1,600 דולר לטון לפני עשור, מתקרב כיום ל-4,000 דולר לטון. עופרת, המתכת הכבדה, נסחרה במחיר של כ-1,700 דולר לטון לפני עשור, נסחרת כיום בעלות של כ-2,300 דולר לטון.
ישנם חומרים ומינרלים נוספים אותם צורכת התעשיה כדי לייצר את התחמושת וסין ששולטת ברוב המכרות הרלוונטיים בעולם, הזניקה את מחירם במאות אחוזים.
| חומרי הגלם | מחיר ממוצע לטון לפני עשור | מחיר ממוצע לטון היום | אחוז השינוי |
| נחושת | $5,000 | $10,500 | +110% |
| אבץ | $1,600 | $4,000 | +150% |
| עופרת | $1,700 | $2,300 | +35% |
הנתיב הימי החדש: מס החות'ים ועיקוף יבשת אפריקה
מקורם של חלק גדול מחומרי גלם אלה הוא במדינות אסיה והמצב המלחמתי ששורר במזרח התיכון ובמיוחד תחת איומי החות'ים, הביא לנסיקה חדה בעלויות ההשטה הימית. אם לפני המלחמה עלות הובלת מכולה סטנדרטית (40 פיט) עמד על כ-1,500-2,000 דולר, הרי שבשיא הלחימה והפגיעה באוניות הסוחר, עלות זו האמירה לעתים אפילו ליותר מ-8,000 דולר לאותה המכולה בדיוק וזה למשלוחים רגילים. תחמושת נשלחת במכולות בגודל 20 פיט (מחצית מהגודל) ומאחר ומדובר בחומר מסוכן, עלות השילוח הימי מאמירה לכדי 50-60 אלף דולר. לכך יש גם להוסיף, במקרים הרלוונטיים, את הצורך לעקוף את יבשת אפריקה (במקום לעבור בתעלת סואץ), מה שהוסיף עוד כשבועיים להפלגת האוניה וככל שההפלגה ארוכה יותר, כך גם עלויות ההשטה עולות בהתאם. לכך יש גם להוסיף את "מס הסכנה" של ההשטה, כאשר חברות הביטוח ייקרו בצורה משמעותית את עלויות הביטוח לאוניות אלה, מה שייקר את עלויות השילוח.
האי הלוגיסטי: האמברגו השקט על נמלי ישראל והגזירה האווירית
בהיבט הפרטי של ישראל, תחמושת הנק"ל זרמה אל חופינו דרך הים במשך עשרות שנים. אולם יבואני התחמושת לישראל סיפרו כי חלופה זו כמעט שאינה עוד אפשרית עבורנו. זאת משום שמאז אסון השבעה באוקטובר 2023, מרבית חברות הספנות וההובלה הימית אינן מסכימות להשיט תחמושת לישראל. המצב הגיאו-פוליטי, הלחימה והחרמות הבינלאומיות – יצרו אמברגו תחמושת אמיתי בהחלט. יבואני התחמושת נאלצו לחפש פתרונות אחרים, כמו עצירה בנמלי ביניים פחות עוינים פוליטית לישראל לשם החלפת אוניות ועד כדי ייבוא התחמושת במטוסי מטען. החלופה האווירית היאכמובן היקרה ביותר, שכן היא רגישה לכל נושא המשקל (תחמושת הנה מוצר כבד מאוד), מה שמביא לעלויות שילוח עצומות. עלות ההטסה עצמה מוסיפה בין 20 ל-40 אגורות לכדור (!) מעבר לעלויות השילוח הקודמות.
מדינת ישראל אינה גובה מיסים עקיפים על התחמושת, מלבד מע"מ, אך אין הדבר אומר כי העלויות הכבדות נעצרות כאן. החוק בישראל מגדיר תנאים קשוחים מאוד להובלת תחמושת בתוך הארץ, לרבות באמצעים מאובטחים מגוונים ויקרים. גם בתי המסחר והמטווחים עצמם, נדרשים לאכסן את תחמושת זו בכספות ייעודיות, גדולות ומוגנות מאוד, בהן כל סנטימטר נמדד ביכולת שלו לייצר הכנסה – הוא משמש או לאחסנת התחמושת עצמה, כלי הנשק וכו'.
עלויות אלה, אגורה לאגורה, מצטברות לבסוף למחיר משמעותי מאוד בשורה התחתונה הן ליבואן התחמושת והן למשווק. בסופו של התהליך, עלויות אלה מגולגלות אל הצרכן שנדרש לשלם כאמור כשלושה שקלים לכדור. אבל גם למשווקים ברור כי ישנה תקרת מחיר אותה הם לא יוכלו לעבור מבלי לספוג זעזוע כלכלי – מחיר אשר יגרום לבסוף לחלק ניכר מהחמושים פשוט לוותר על אימוני הירי ולבצע את המינימום ההכרחי – 50 כדורים בחידוש ובריענון. ולכן, משווקים רבים סופגים את ההתייקרויות, שוחקים את שולי הרווח שלהם לרמה של כ-70-90 אגורות לכדור (לפני מע"מ) בלבד. שולי רווח אלה אמורים לאפשר להם להעסיק מדריכים, לעמוד בדרישות המחמירות של האגף לרישוי ופיקוח כלי יריה לתחזוקת המטווח ואף לנסות להציע רמת שירות נאותה ללקוח לעומת מטווחים מתחרים.
בשאלת הייצור המקומי, המענה הוא חלקי בלבד. בישראל ישנו יצור תחמושת, אך רובו ככולו נועד לשימושי מערכת הביטחון ולשם מופנים רוב המשאבים וחומרי הגלם המועטים והיקרים ממילא. כל עוד זה המצב, התעשיה המקומית תמשיך לנסות לספק את צורכי הצבא, הרבה לפני שתוכל לפנות משאבים לתחרות אל שוק התחמושת הישראלי.
אז מה עושים? פתרונות יצירתיים למלכודת ה-3 שקלים לכדור
הבנת התמונה הרחבה של תחום התחמושת מסייע להבין מדוע הימים של כדור בעשרות אגורות בודדות כבר לא יחזרו בישראל. העולם השתנה, הביקוש עלה והעובדה שמדינת ישראל מתנהלת באווירה פחות ופחות אוהדת בעולם, כמובן שלא מסייעת לנו כלכלית.
במקרה זה, הצרכנים והמשווקים אחד הם – אלה רוצים לקנות כמה שיותר ואלה רוצים למכור כמה שיותר, כל אחד ותועלתו. אולם מחירי התחמושת הנוסקים גרמו למשווקים לספוג את העלויות בשנים האחרונות ולא לגלגלם לציבור היורים ועכשיו הם מתחילים להרגיש את גבול הכדאיות. שחיקה זו בשולי הרווח מכבידה על תעשיה שלמה של צרכנים ועוסקים במלאכה יחד. עליית מחירים משמעה פחות צרכנים (יורים), מה שמוביל לפחות מקומות תעסוקה לסוחרים ומדריכים.
ובכל זאת, מה עושים? לא קל לשלוף פתרונות קסם, כי אין כאלה, אבל אולי מספר צעדים קטנים יכולים להוביל להקלה מסוימת – ברמת המדינה, חשוב להבין כי זמינות תחמושת היא אינטרס בטחוני לאומי ולתעדף את תחום זה בהתאם. אם כבר ישנם מאות אלפי אזרחים חמושים, חשוב שאלה יהיו מאומנים ככל הניתן ואת זאת צריך לתמוך בתחמושת נגישה כלכלית. מאחר והמס היחיד המוטל על התחמושת הוא מע"מ, ראוי שהאוצר ישקול יבצע הקלה נקודתית בתחום זה, כדי שאחוזים אלה יגולגלו אל הצרכן.
ברמת היבואנים והמשווקים, רצוי לדאוג ליותר ימי ירי מרוכזים והצעת חבילות תחמושת מוזלת ברכישה מראש של כמויות גדולות. וברמת הצרכנים, נחזור על המלצותינו שוב – לדאוג לבצע אימונים ממוקדים יותר, מבוססי מטרה, במקום סתם לשרוף תחמושת. בנושא זה גם הכנו עבורכם שלושה אימונים ממוקדים לביקור הבא שלכם במטווח (אימון ראשון, אימון שני, אימון שלישי).
שתפו את הכתבה:
משפחת ה-P211 של סיג-סאואר ממשיכה להתרחב, הפעם עם ה-GTO Quicksilver החדש, אשר מציע מראה אלגנטי בציפוי כסוף, מפצה רתע ועוד
הפעולה האחרונה שלנו בתהליך הירי היא הלחיצה על ההדק, אבל טעויות קטנות עלולות לייצר פספוסים גדולים. אז מה הדרך הנכונה ללחוץ על ההדק?
הם ירו כדורים משולשים, גרפו אותם מהמחסנית עם מעלית, איחדו בין מנגנון תופי לחצי אוטומטי ואפילו ירו מיני טילים במקום קליעים
משפחת ה-P211 של סיג-סאואר ממשיכה להתרחב, הפעם עם ה-GTO Quicksilver החדש, אשר מציע מראה אלגנטי בציפוי כסוף, מפצה רתע ועוד
הפעולה האחרונה שלנו בתהליך הירי היא הלחיצה על ההדק, אבל טעויות קטנות עלולות לייצר פספוסים גדולים. אז מה הדרך הנכונה ללחוץ על ההדק?
הם ירו כדורים משולשים, גרפו אותם מהמחסנית עם מעלית, איחדו בין מנגנון תופי לחצי אוטומטי ואפילו ירו מיני טילים במקום קליעים
10 תגובות
בכל מוצר שהוא עלו מחירי חומרי הגלם, כך לדוג' מכוניות (גם בהם משתמשים במתכות, גם בהם יש שינוע), שבבים, מזון וכד' וגם בהם עלו המחירים בסביבות 20% אבל בתחמושת לפי הכתבה המחיר הוכפל.
אין גם התייחסות לשינויים בשער הדולר שירד השנה בכ-20% אבל לא מגולגל לצרכן.
התשובה האמיתית למחירים הגבוהים היא אותה התשובה לשאלה למה הכלב מלקק לעצמו את הבי3ים? > כי הוא יכול!!
רצוי לדאוג ליותר ימי ירי מרוכזים והצעת חבילות תחמושת מוזלת ברכישה מראש של כמויות גדולות , לדאוג לבצע אימונים ממוקדים יותר מבוססי מטרה, בנושא זה גם הכנו עבורכם שלושה אימונים ממוקדים לביקור הבא שלכם במטווח (סוג אימון ראשון כמה כדורים להכין , סוג אימון שני כמה כדורים להכין , סוג אימון שלישי כמה כדורים להכין ). והשאלה ??? העם זה נועד לעשירים בלבד ? או להגביר את רווח המטווחים ? דבר נוסף כמה זמן עורך כל אימון ותאריכים מתי ? דבר אחרון מי המדריכים ומה הפז"מ שלהם ???… הכל צריך לדעת מראש בכדי לתת בטחון ותקווה לחמוש מכל גזרה ורמה. יורם שטיינר מדריך ירי – וירי מעשי 40 שנה.
בתגובה שלי קודם אני רוצה לומר שתוכנית זו היא לא זולה ויש לחשב כמה נקודות נוספות כמו תחשיב דלק , חניה, ולתכנן זמן מקום עבודה. ואז להחליט ולראות את כל התמונה עם שווה לי לעשות אימונים כאלו אחת לכמה ? כי זה חבילה של כסף. עם יש שאלות אשמח לענות לכל איש ואישה בנושא אימוני ירי .ולומר את האמת לא מספיק לנושא נשק 150 כדורים לשלוש שנים כדי להרגיש מיומן ובטוח. מאחל לכל החמושים בריאות והצלחה ממני יורם שטיינר.
אכן ירי זה תחביב יקר. אבל יותר מהכיף שבזה יש חשיבות עליונה לשמירה על "כשירות מבצעית". לצערנו הרב, בזמן אמת, לרב האזרחים החמושים נשאי הנשק בארץ לא יהיה מושג ירוק מה לעשות (ולא פחות חשוב מה לא לעשות) ואיך לתפעל את האירוע. אני הולך לי מעט למתווכים ורואה מה הולך. לצערי נראה שרוב האזרחים (אם יצליחו/יספיקו להוציא את הנשק בכלל ולהגיע למצב ירי…) יפגעו בכל דבר חוץ מהמחבל. לכן יש חשיבות קריטית להתאמן כמה שיותר ורצוי באימוני ירי מבצעי מאורגנים אם מדריך ירי ולחימה מוסמך כדי להיות מוכן ל"יום פקודה". תפעול נכון של הנשק והיכולת להשמש בו באופן יעיל, מדויק ובטיחותי אמור להיות ברמה של "זכרון שריר" – לא פחות. וזה מצריך אימון על בסיס חודשי לפחות. יש לנו זכות גדולה להיות נשאי נשק אבל גם אחריות גדולה לא פחות.
בהתחלה הסבירו לנו שהמחירים גבוהים כי השוק הישראלי קטן, עכשיו כשמחלקים רשיונות כמו סוכריות בבר מצווה מסבירים שיש ביקוש אדיר.
בקיצור כרגיל גונבים אותנו
לדעתי שולי הרווח גדולים בהרבה מהמתואר בכתבה. אם המטווח מוכר כדור לעובדיו ב- 1.20 ש"ח (ונגיד שבמקרה זה הוא לא מרוויח כלום וזוהי עלות הכדור למטווח), ומוכר את הכדור לנו הלקוחות ב- 3 ש"ח, שולי הרווח הם 1.80 ש"ח, שזה פי 2.5 מעלות הכדור (זה המון באחוזים!).
מסכים בהחלט שאם כבר "מסתובבים" עם נשק, כדאי גם לשלוט בו, ולכן אני הייתי מצפה מהמדינה שמצד אחד תחייב אימון, נגיד, אחת לרבעון (כן כן, זה כמו שריר שצריך לאמן כדי לפתח אינסטינקטים ואוטומציה של הפעולות), ומצד שני גם סבסוד הכדורים ובקרת מחיר מקסימלי ללקוח. אי אפשר להקל על קבלת רשיון ולהציף מדינה בנשקים (וכך להעלות פלאים את הביקוש שמן הסתם גורר עליית מחירי נשק ותחמושת) ולהזניח את ההשפעה על המחירים העולים – חייבים התערבות גם כאן. והאזרחים החמושים מצידם אמורים להבין שההוצאות והשקעת הזמן לא מסתכמות ברכישת אקדח בלבד – זו רק ההתחלה וצריך לקחת את זה בחשבון בקבלת ההחלטה להתחמש. זה כמו רכב שלאחר רכישתו יש טסט שנתי וטיפולים ודלק, וככל שנוהגים יותר, כך צוברים יותר נסיון.
התשובה היא ייצור מקומי.
אפשר להתחיל בreloading עם חומרים מיובאים ומשם להגדיל לייצור מלא כולל קליעים, תרמילים, פיקות ואבקת שריפה.
ככה ניהיה פחות תלוים בהספקה של יצרנים בחו"ל וגם נבנה עוד מקומות עבודה.
לגבי אימונים – אסור לכפות על החמוש אימונים, הוא צריך לבוא עם רצון, הקנית מודעות ועידוד ענף הקליעה בארץ… ואם לא בא לו אז שייוותר על הנשק.
מאמר מחכים ומאיר עיינים. אבל עם כל הנתונים והטבלאות יש כאן עניין לא מבוטל של חמדנות- היתר של המתווחים ובעיקר של ספקי התחמושת. למיטב ידיעתי, יש בארץ כמה יבואנים גדולים בודדים שדואגים "לתאם מחירים" וכך לשלוט בשוק ביד רמה באופן מונופוליסטי. זה בסדר לרצות להתפרנס, אבל בארץ כמו בארץ -בגלל הרגולציות המטוטמות שיוצרות חוסר תחתרות, התיאבון שלהם הופך לתיאבון חזירי. למה? פשוט כי … הם יכולים. דוגמא פשוטה – יש כמה מתווחים (שלא אנקוט בשמם) שכבר לפני 6 שנים הרשו לעצמם לקחת 3.3 שקל לכדור לירי חפשי ורענונים כאשר באותה התקופה הייתי בתור יורה ירי-מעשי רוכש כדור בשקל (!) דרך המועדון (גם איכותית יותר אגב).
אקיצר – עד שלא יפתחו את השוק לתחרות אמיתית, זה רק יחמיר.
יש כדורים שמייצרים בארץ,במקום לדאוג למכור בארץ דואגים לשלוח לחול ולמכור שם לצרכן ב-0.5 סנט….
אותו סיפור גם עם אקדחים תוצרת הארץ, רוב האקדחים נמכרים בארה"ב מקסימום 600 דולר….
פה תמיד עושקים ואנחנו מדינה של פראירים…
לדעתי,
המדינה חייבת להכנס לאירוע ולדאוג להוריד את מחירי התחמושת ולחייב באימון ירי כל חצי שנה כדי שאנשים ישמרו על כשירות ולא ישאירו את האקדח בבית או לא ידעו להשתמש בו (רוב מוחלט של היורים שפגשתי )
בנוגע לאקדחים המיוצרים בארץ כבודו לא צודק (אני מתייחס רק לאקדחים ולא לנשק ארוך). יש לך אקדחים כמו רמון או מצדה שמתומחרים בפחות ב 3000 ש"ח, כאשר כל אקדח מחו"לברמה שלהם עולה פי 1.5. יש את סטרייקרים הפולימריים של בול, שכאן כבר מדודבר במוצר איכותי מאד שנמכר במחיר מציאה ממש! כשדגמים דמויי-גלוק עם שיפורים ואיכויות דומות מחול עולים פי 2 ויותר.
בקצה השני יש לך את דגמי ה 1911/2011 של בול שיכולים להביט בלבן של של העיינים לכל אקדח דומה ממיטב התוצרת ארה"ב בלי למצמץ (לדעתי האישית הם אף טובים מהם) ועולים הרבה פחות. לסבר לך את האוזן – Staccato xc לדוגמא עולה בארץ כ 30,000 ש"ח. בול tac comp עולה 12,500 ש"ח והוא אוביקטיבית טוב ממנו בכל פרמטר. לכן לפחות באקדחים מתוצרת מקומית אנחנו נהנים ממחירים הוגנים מאד.