"התנועה החלקית של המחלק גרמה לכך שהרבה פחות מסה נעה ויוצרת עוד פחות תחושת רתע ותכנון זה אפשר להם גם להניח את כוונת ההשלכה על חלק קבוע שאינו חייב לנוע בזמן הירי"

מבנה הנדסי מתוחכם עם מטרה ברורה

מבלי להעביר אתכם בקורס מזורז בהנדסת נשק, ננסה לספר לכם עד כמה שונה האליאן, ובמקרה שלנו, הדגם הקומפקטי רמוס (REMOS) מכל אקדח אחר שניתן לרכוש בישראל. הוא לא סטרייקר ולא מתיימר להיות תואם 1911\2011, אלא נוקט בגישה שונה לגמרי שאמורה לפתור את אחת הבעיות הגדולות בירי באקדח – הרתע המורגש והרצון של האקדח להסתובב לאחור בזמן הירי. כן, קפיצת הקנה המעצבנת הזו, שנגרמת כתוצאה מהתנגשות של שני ווקטורים – הרתע והתנועה האופקית של המחלק, ביחס לווקטור האחיזה הכמעט אנכית של היד האוחזת. איפשהו בניהם נוצר ציר סיבוב שסביבו האקדח מנסה להתגלגל לאחור. ככל שהמרחק בין היד האוחזת לציר קדח הקנה גדול יותר, כך נוצר יותר מומנט שרוצה לסובב את האקדח לאחור.

חלק מיצרניות הנשק ניסו להתגבר על כך על ידי הוספת משקל (שמתנגד לכוח שרוצה לגלגל את האקדח וסופג את הרתע) או על ידי מפצי רתע כאלה ואחרים שנעזרים בכוח הגזים הנפלטים כדי להתנגד לאותה התנועה מעלה של הקנה. השיטות האלה עובדות, יותר או פחות בהתאם לאקדח וללאוגו היה פתרון אחר והם ניגשו ישר לבעיה – גובה הקנה. אם ככל שזה גבוה יותר ישנה נטייה גדולה יותר לקפוץ בירי, אז בואו ננמיך אותו ככל הניתן לתוך הנשק ולקרבו ככל הניתן אל היד האוחזת. וזה בדיוק מה שהם עשו.

הקנה של האליאן לא רק מיישר קו עם היד האוחזת, אלא אף נמוך ממנה ב-1.6 מ"מ. גובה נמוך שכזה יוצר קו רתע אופקי מתחת לציר הסיבוב הטבעי של האקדח ובכך למעשה, מנסה לבטל אותו לגמרי. ישנו עוד אקדח שאימץ את שיטה זו וזהו ה-Chiappa Rhino, אקדח ריבולבר מתוחכם, אך האליאן הוא היישום הרדיקלי ביותר של רעיון זה בעולם האקדחים החצי אוטומטיים.

הנמכת הקנה חייבה את המתכננים לנעול אותו במקומו (משפר את הדיוק), אבל גם למצוא פתרון להזנה, פליטת התרמיל המשומש ותנועת המחלק. לשם כך הם תכננו מנגנון ירי פטיש פנימי הפוך (!), מערכת גזים מתוחכמת מעל הקנה ומחלק חדש לגמרי שנע רק בחלקו ולא כיחידה אחת. התנועה החלקית של המחלק גרמה לכך שהרבה פחות מסה נעה ויוצרת עוד פחות תחושת רתע ותכנון זה אפשר להם גם להניח את כוונת ההשלכה על חלק קבוע שאינו חייב לנוע בזמן הירי. כן, אני יודע, זה נשמע מסובך, זה באמת מסובך, אבל זה עובד.

"הרמתי את האקדח לעבר המטרה ו… אין נקודה. בהתחלה חשבתי שהכוונת כבויה, אבל לא, בגלל מרחקה הגדול מהקנה ובגלל זווית ידית האחיזה, צריך להטות את האקדח בצורה מאוד מכובדת קדימה ושונה לגמרי מכל אקדח שיריתי בו עד כה"

הרתע לא נעלם, הוא שינה צורה

כשאוחזים ברמוס, כאמור, דגם הקומפקט של האליאן, מיד מרגישים שמדובר כאן בחיה אחרת לגמרי. הוא כבד בהרבה מכל אקדח סטרייקר פולימרי, 850 גרם משקלו והוא דומה יותר בתכונותיו לאקדח פטיש כמו CZ ואחרים. אבל עם תחושת איכות וגימור כמה רמות מעל. הכל בו מהודק, נעים וגם משדר תחושה פרימיומית – מישהו ממש הקפיד כאן על כל קמט, כל כרסום וכל רכיב. באחיזה בו, הוא מרגיש מאוד נכון ארגונומית. עוד לא מרגישים כמובן את הקנה הנמוך, אבל כן שמים לב מיד לשקע האגודל הגבוה וה-UnderCut העמוק מתחת להדק. ידית האחיזה שמנמנה ומחוספסת בכל הקיפה, לא מקלפת את העור, אבל כן מייצבת אותו נכון מאוד ביד. כאשר מוספים את היד התומכת, מקבלים תחושה שהאקדח מעורסל בצורה מאוד נכונה בתוך כפות הידיים.

גם הכנסת המחסנית מרגישה מעט שונה – חלקה, זורמת ועם "קליק" מוחשי בסוף שמודיע לך שהכל במקום ולא צריך לנחש אם כן או לא ואם נחוצה עוד מכונת בעקב המחסנית. והדריכה? יכולה להתבצע בשתי צורות – במשיכה של המחלק מחלקו האחורי או הקדמי בחספוסים האגרסיביים, או על ידי לחיצה עם כף היד על תפס בקדמת כוונת ההשלכה, אם אתם רוצים לדרוך באמצעות כל תנועת המחלק. שתי הצורות לא מאוד טבעיות בפעולה שלהן ושתיהן מצריכות תרגול כדי להתבצע ביעילות.

הרמתי את האקדח לעבר המטרה ו… אין נקודה. בהתחלה חשבתי שהכוונת כבויה, אבל לא, בגלל מרחקה הגדול מהקנה ובגלל זווית ידית האחיזה, צריך להטות את האקדח בצורה מאוד מכובדת קדימה ושונה לגמרי מכל אקדח שיריתי בו עד כה. צריך להתאמן על כך ממש כדי לייצר זיכרון שריר מתאים. הנקודה נמצאה ועכשיו מגיע תורו של ההדק. ממדידות המשקל המקדימות ידעתי שמשקלו קל למדי (1.46 ק"ג בסך הכל) ושמהלכו קצר ותחושתי וזה קיבל חיזוק מאוד משמעותי בזמן הירי. למרות שמדובר בהדק ציר, הוא מציע מהלך קצרצר ותחושתי מאוד, בלי הפתעות מיותרות, עם שבירת הקיר (החלק הקשה) אחת הטובות ביותר שפגשתי באקדח שאינו 2011 וגם עם חידוש קשר קצר.