הסיבות לקאמבק: מה השתנה?

כיום, אנו רואים את ה-0.45 ACP וה-10 מ"מ AUTO חוזרים לביקוש ולתגובה מצד היצרנים עם דגמים תואמים. הסיבות רבות.

התקדמות טכנולוגית – אקדחי פולימר מודרניים, כמו אלה שלגלוק, FN, סמית'&ווסון, סיג סאואר ואחרים, בנויים כיום טוב יותר כדי לפזר ולספוג רתע על ידי מיקום הקנה נמוך יותר (הקטנת ה-Bore Axis) והתקנת קפיצי רתע כפולים או פרוגרסיביים. שלדות פולימר יעילות יותר, יחד עם טקסטורות אחיזה אגרסיביות ועיצוב ארגונומי משופר (לדוגמה, עם גבי ידית אחיזה מתחלפים), מאפשרים אחיזה יציבה ונוחה יותר, מה שמקל משמעותית על שליטה בקליברים חזקים.

קיבולת מחסנית מוגדלת – ההתקדמות הטכנולוגית גם בתחום המחסניות ובמקביל, בתכנון ידיות האחיזה, אפשרו ליצרנים לתכנן אקדחים בקליברים גדולים עם קיבולת מחסנית גבוהה יותר, מה ששובר את אחד החסרונות המרכזיים שהיו לקליברים אלה בעבר. לדוגמה, FN 545 Tactical שעליו סיפרנו כאן לאחרונה, מגיע בקליבר 0.45 ACP ומציע קיבולת של 15 ו-18 כדורים. אחיו הגדול, ה-510 Tactical שמגיע בקליבר 10 מ"מ AUTO, כבר מציע קיבולת של 15 ו-20 כדורים.

ובנוסף, הצרכנים האמריקניים מספרים כי הקליברים הגדולים מועדפים גם לשימושי ציד (ביכולתם לעצור חיות גדולות יותר) וגם באקדחים המשמשים להגנה על הבית, בהם יש משמעות לעוצמת הפגיעה בקליע הראשון.

ומה בישראל? המגמה הפוכה

מצבנו הבטחוני המורכב, בו ה-7 באוקטובר לימד אותנו את חשיבות כמות התחמושת על פני עוצמתה וההגבלה ברכישה של אקדח אחד שאמור לתת מענה להכל, גורם לצרכנים להעדיף את האקדח שהכי קל להם לשאת ולהפעיל ברגע הצורך. הרתע החזק של אקדחים בקליברים גדולים, יוצר מחד לא רק העדפה ברורה לעבר תחמושת 19X9, אלא מאידך אף יוצר מגמה הפוכה של מעבר לקליברים קטנים יותר כמו ה-0.38 ACP (17X9). תחמושת זו מציעה רתע חלש באופן מוחשי, מאפשרת יצירת אקדח בממדים קטנים יותר אשר קל יותר לשאת ביומיום ועוד.