
מבחן: סיג סאואר P211 GTO החדש
אחד האקדחים המסקרנים ביותר מבית סיג סאואר הגיע לישראל ומיד שמנו עליו יד. הוא יקר, כבד ומהנה. אבל האם הוא מושלם?
// כתב:
// צילום:
שתפו את הכתבה:
כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS
עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS
רבים מחפשים מחירים זולים בשביל לבצע ירי חופשי במטווחים, ומתפרסמות שאלות רבות בנושא הזה. לכן, חשוב לי לשתף אתכם בשני הסנט שלי בנושא של ירי חופשי.
ירי חופשי במטווח הוא אחלה דרך לפרוק עצבים. זה כיף, זה חברתי, זה אפילו יכול להחליף לפעמים שעת טיפול פסיכולוגי. הולכים למטווח עם חבר, קונים כמה קופסאות תחמושת, ממלאים מחסניות ועושים רעש. השאלה היחידה היא אם זה באמת "אימון" שמקדם אתכם, או בעיקר בילוי יקר עם תחושה טובה.
ברוב המקרים, ירי חופשי בלי הדרכה כמעט לא מלמד שום דבר. אתם מגיעים, עומדים באותה עמידה, מכוונים כמו שתמיד כיוונתם, לוחצים על ההדק באותה צורה, וחוזרים שוב ושוב על אותן טעויות. אחיזה שלא מחזיקה רתע, סחיטת הדק שגורמת לפלינצ'ים, מעבר לא יעיל בין מטרות, התעלמות מהתמודדות נכונה עם מעצורים ותקלות. בלי מישהו שמסתכל מבחוץ, מפרק את הירי שלכם ומתקן את הטכניקה, המוח פשוט מקבע את מה שכבר קיים – גם אם הוא לא נכון. בפועל, אתם משלמים כסף כדי לייצב הרגלים לא טובים.
אימון ירי מודרך איכותי עובד הפוך: קודם מבינים את העקרונות, לומדים טכניקה נכונה לאחיזה, כיוון, סחיטת הדק, שליפה, החלפת מחסנית, עבודה מאחורי מחסה ותפעול מעצורים. המדריך מסביר, מדגים, נותן לכם לנסות ואז מתקן אתכם: "כאן היד בורחת", "כאן אתה דוחף את הקנה", "כאן איבדת תמונת כוונות". אחרי שיש בסיס כזה, ירי חופשי הופך מכלי בזבזני לכלי שמחזק את מה שכבר למדת.
אז איפה כן יש ערך לירי חופשי? קודם כל, כשצריך להתרגל למשהו חדש: נשק חדש שהחלפתם, כוונת חדשה שצריך לאפס, משקל הדק שונה, תחושת רתע אחרת. כאן יש היגיון בלקחת קופסת תחמושת, למלא מחסניות ופשוט "להכיר" את התחושה החדשה, לבנות זיכרון שריר לשליפה, דריכה, מציאת תמונת כוונות וסחיטת הדק, אחרי שכבר קיבלתם הסבר איך עושים את זה נכון. זה גם מקום טוב לעבוד על נקודה ספציפית שאתם חלשים בה, אחרי שכבר זיהיתם אותה באימון: מעבר ממטרה קרובה לרחוקה, החלפת מחסנית תחת זמן, שליפה מהנרתיק, או עבודה על מניעת פלינצ'ים. את התרגיל מקבלים במפגש עם מדריך, ואת הליטוש עושים לבד בירי חופשי עד שזה מתייצב.
כאן נכנס עוד מרכיב שרוב האנשים מפספסים: התקשורת עם מדריך או מפקח המטווח בזמן הירי החופשי. גם אם הגעתם "רק" לירי עצמאי, לא חייבים להיות לבד. שווה לעצור דקה בתחילת האימון, לגשת למפקח או למדריך האחראי, ולומר לו בפשטות: "אני ברמה כזו וכזו, היום אני מתאמן על X, כי Y זו החולשה שלי". זה גם מונע ממנו להיבהל משליפות, תרגולים של מעצורים או תרגילים אחרים שנעשה, וגם פותח פתח לקבל ממנו עצה או תיקון נקודתי כשהוא מסתכל עליכם. לפעמים הערה אחת טובה ממדריך שמשגיח עליכם בירי חופשי, שווה לכם יותר מעוד קופסת תחמושת.
המשותף לכל זה הוא דבר אחד: ירי חופשי בלי מחשבה ובלי כיוון מקצועי הוא בילוי. ירי חופשי שמבוסס על הדרכה נכונה, על הבנה מה אתם רוצים לתרגל, ועל שיתוף פעולה עם מדריך או מפקח – הוא אימון. אם חשוב לכם באמת להיות חמושים מיומנים, ולא רק בעלי נשק עם תמונות יפות מהמטרה, שווה להשקיע קודם שעה עם מדריך ירי כדי לבסס את היסודות שלנו, ואז להשתמש בירי החופשי כדי לבנות על זה, ולא להפך.
וכמובן – את עיקר הכסף תוציאו על תחמושת. לא על גאדג'טים, נרתיקים מפונפנים, כוונות השלכה עם איכון סלולרי וכל מיני שטויות אחרות שלא תורמות לכם שום דבר למיומנות. בסוף אתם יורים ולא האקדח. עדיף אקדח ישן וחלוד בידיים של אזרח חמוש מיומן, מאשר האקדח הכי יקר ומשוכלל – בידיים של יורה חסר ניסיון וידע.
אז צאו, התאמנו ושמרו על עצמכם ועל אחרים.
שתפו את הכתבה:

אחד האקדחים המסקרנים ביותר מבית סיג סאואר הגיע לישראל ומיד שמנו עליו יד. הוא יקר, כבד ומהנה. אבל האם הוא מושלם?

"ראיתי שתי דמויות, צעקות ויורים…" זה לא רק שיר של משינה, אלא פרשנות לא נכונה שהובילה לירי באקדח ברחוב ובמזל האירוע לא הסתיים באסון

הברגים שלא הודקו, הרכיבים לוטשו, המתכת נכבשה כדי שתיפגם בירי והקנים נשחקו. כך היהודים הגנו על עצמם ונקמו בנאצים הלוחמים

אחד האקדחים המסקרנים ביותר מבית סיג סאואר הגיע לישראל ומיד שמנו עליו יד. הוא יקר, כבד ומהנה. אבל האם הוא מושלם?

"ראיתי שתי דמויות, צעקות ויורים…" זה לא רק שיר של משינה, אלא פרשנות לא נכונה שהובילה לירי באקדח ברחוב ובמזל האירוע לא הסתיים באסון

הברגים שלא הודקו, הרכיבים לוטשו, המתכת נכבשה כדי שתיפגם בירי והקנים נשחקו. כך היהודים הגנו על עצמם ונקמו בנאצים הלוחמים



2 תגובות
יפה אמרת!
אני מאוד מסכים. אך הבעיה היא לא באמת שם.
אדם רגיל שאינו מתאמן באופן קבוע מגיע לירי חופשי עם המחשבה שהוא הולך לקבל איזשהו סוג של אימון.
מי שמתאמן בקביעות אצל מדריכים לא באמת מגיע לירי חופשי – הוא יורה במסגרות שמדריכות אותו. הוא מבין את זה.
אדם מן השורה כפי שאומרים – לא. ואני מסכים שזו בעיה של תאום ציפיות – אך זה המצב הקיים.
הבעיה האמיתית היא בעייפות של מדריכי ומפקחי המטווח – ברור שלא כולם, אבל אני רואה את זה במטווחים השונים. מעניין אותם הבטיחות והם לא נגשים ליורים מיוזמתם – הם לא תופסים את עבודתם כנותני שירות, אלה כטכנאים של ירי באותה המשמרת – והם עוברים עשרות יורים ביום וזה מקהה את החושים.
כל מדריך ירי שיקרא את זה יתרעם – ויענה לי ש״מה פתאום, אני תמיד זמין להדרכה״ – ואני באמת מאמין שהם מאמינים בזה.
בסוף ביום יום זה מה שרואים. יורים שתמיד פוגעים נמוך או לשמאל ומפרקים קופסאות בירי מהיר והמדריך לא אומר כלום.
כמו מלצר משועמם שראה את הכל, שמתרכז בלקחת את ההזמנה ולא לתת שרות אמיתי