ארגונומיה, מבנה ואחיזה

אחרי שהתחלנו מהסוף, נחזור לאמצע. במשפחת האקדחים של מוסברג ישנם שני דגמים עיקריים, זה שאתם רואים לפניכם, ה-MC2C הקומפקטי ואחיו הקטן יותר, ה-MC2SC. דווקא שמחנו לירות בדגם הגדול יותר, שכן אני באופן אישי שם במקום הראשון את הארגונומיה של האקדח לפני הכל, כן, גם לפני ההדק. כי כל הדק אפשר ללמוד לתפעל כראוי, וכשהאקדח לא מתאים לכף היד באופן קיצוני, קשה מאוד לייצר ירי אפקטיבי. בסעיף הארגונומיה, המוסברג הזה מסמן וי ברור. המבנה שלו מאפשר למגוון רחב של גדלי כפות ידיים לאחוז בו ביעילות, הודות לידית האחיזה הארוכה מספיק (גובה של 124 מ"מ) ורוחב צנוע יחסית. גם מיקומו של ההדק קרוב, מאפשר גם לאצבעות קטנות לתפעלו וגם לבינוניות. עוד עם ההדק – מבנהו שטוח והשבירה של חלקו ה"קשה" מתבצעת במצב מאונך לגמרי. מדידות המשקל שלנו גילו ממוצע של 3.15 ק"ג (5.67 פאונד) שזה מעט כבד לאקדח שכזה.

עם זאת, אורכו 180 מ"מ ומשקלו 595 גרם ללא מחסנית (822 עם מחסנית וכדורים), מה שאומר שהוא שומר על בינוניות גם במידות אלה. זה אומר שהוא בדיוק באמצע מבחינת נוחות הנשיאה –  לא קליל ולא כבד, לא גדול ולא קטן. באמצע כזה. בינוני.

גם כשבודקים את עניין העיצוב, לא מוצאים פה פרצי כישרון או השקעה. המקום היחיד בו מוצאים נראות חריגה היא בידית האחיזה, עם המשטחים המחוספסים. נראה כאילו מוסברג אמרו – "נדביק חספוס רק איפה שצריך" וזה באמת כמעט איפה שצריך, אבל יותר מכמעט מאשר מספיק. יש הרבה מאוד משטחים חלקים, פלסטיים לגמרי, אפילו פחות מדגמי גלוק מקבילים שמציעים בעצמם חספוס גבולי. מאוחר יותר מהלך הירי, כשיורים בו ברציפות וחום הירי מצובר ביד, הזיעה גרמה לאקדח לנוע מעט בתוך היד, מה שהצריך תיקון אחיזה פה ושם. עם זאת, אהבנו את משטחי החספוס על גוף האקדח לאצבע היורה כאשר היא לא בתוך שמורת ההדק ואגודל היד התומכת. מעבר לכך, מתגי שחרור המחסנית ועצר המחלק נגישים וקלים לתפעול.

בכל הקשור לכוונות, יש הכנה לאופטיקה והכוונות המקוריות, גם האחורית והקדמית הן עם נקודות לבנות וזה אחלה, אבל לא מדובר בכוונות לילה זוהרות. ושוב חוזרת המילה 'בייסיק'.

מחסנית הכנס, אש

ה-Mosberg Mc2C מתיישב ביעילות בתוך כפות הידיים, כאשר אין הפרעה ואין נטייה ליצר לחץ מיותר על מי מרכיבי התפעול. בתחילה, זווית ידית האחיזה לעומת המישור האופקי של הצינה הצריך מעט הסתגלות והתיישרות מול המטרה, אבל כשזה קורה, זה קורה והכוונות הלבנות מתיישרות מול המטרה.

התחלנו ירי, אבל מיד התברר שהכדורים פוגעים נמוך ושמאלה מדי במטרה – תסמין ברור של תפעול הדק לא תקין. עוצרים שניה, מתקנים, משפרים אחיזה ותפעול הדק. המקבץ התקרב למרכז אליו כיונו, אבל עדיין לא משהו להתגאות בו. ההדק מציע מהלך ראשוני בינוני, אבל כמעט נטול משקל ותחושה, עד פגישה עם קיר מוחשי וקשיח. השבירה לא מדויקת מאוד, מעט נמרחת וכפי שגילינו במדידות המשקל, גם כבדה באופן יחסי. הצורך להשקיע יותר כוח באצבע היורה הוא כנראה הגורם לקושי בדיוק בפגיעה במטרה. חידוש הקשר קצר יחסית למהלך הראשוני וחידוש הקשר גם הוא קשיח ומעט נמרח. תכונות מובנות אלה מקשות על דיוק אינטואיטיבי וזה אומר שצריך להתאמן עליו לא מעט כדי לייצר מקבץ פחות מפוזר. להגנה עצמית מטווח קרוב זה בסדר, אבל קשה לומר אם זה האקדח שהייתי בוחר בו לירי במטרות במרחק של 30-20 מטר.

גם את פעימת הרתע שאקדח זה מפיק בזמן הירי אנחנו ממקמים בערך באמצע המקובל. הוא לא יורה שטוח במיוחד, אבל גם לא בועט ומאיים. ועדיין, צריך לאחוז בו בכוח משמעותי כדי לא לגרום לו לייצר מעצור הזנה שנובע מאחיזה רפויה מדי.