ברי הוא לוחם מילואים בדרגת סמל ראשון, תושב אחד היישובים באזור יהודה ושומרון. בזמן הלחימה האחרונה גויס בצו 8 ויצא להגנת יישובי קו העימות. באחד הימים, בדרכו לבסיס יחד עם חיילים נוספים – כולל מפקדו – נהג אוטובוס שעצר לפתע בצורה מסוכנת כמעט גרם לתאונה קטלנית.

ברי, שבאותו רגע כלל לא היה חמוש – לא באקדח ולא בנשק צבאי – ניגש לרכב לבקש את פרטיו של הנהג, כדי לדווח עליו. כל האירוע התרחש לעיני חיילים וקצינים שעמדו לידו. לא היה כל מגע פיזי עם הנהג, לא איומים, לא קללות – פשוט בקשת פרטים – זה הכל. למרבה התדהמה, דווקא הנהג הוא שהתלונן. ברי זומן לחקירה – היחיד מבין כל הנוכחים. למרות שמסר את פרטיהם של כל העדים, אף אחד מהם לא זומן להעיד. לאחר החקירה הוחלט לסגור את התיק נגדו, וסיווגו אף שונה מ"חשוד" ל"מעורב כללי". המשטרה אף תמכה בהשבת הנשק לברי – כלומר – ברי אפילו לא חשוד בעבירה! אבל אז – החל הפרק ההזוי באמת.

אגף רישוי כלי ירייה החליט לבטל את רישיון האקדח שלו. כן – גם כשאין אשמה, גם כשאין מסוכנות, גם כשאין אפילו חקירה של שאר העדים. טענו שהאירוע מצביע על "שיקול דעת לקוי", ולכן החליטו להורות על ביטול הרישיון. במקביל, נמסר לברי כי לא יוכל להמשיך בהליך הסמכתו כמפקח מטווח אזרחי – למרות שכבר סיים את הקורס ונדרש רק לעבור את הבחינה המסכמת. אז מה עשינו? הגשנו ערר, שמפרק את האירוע לגורמים: הראינו שברי לא היה חמוש בעת האירוע; שלא בוצעה כל עבירה – לא אלימות, לא איומים, לא מגע; שהתיק נסגר מחוסר אשמה פלילית – ואם זה לא מספיק – הרי שהמשטרה אף תמכה בהשבת הנשק והרישיון; שהיו עדים רבים, כולל מפקדו – אך רק ברי נחקר. איש אחר לא זומן. לכך צירפנו מכתבי הוקרה מהשירות, מסמכים אישיים, והוכחות לנתוניו הנורמטיביים והמקצועיים של ברי.

ולשמחתי – הערר התקבל במלואו, ורישיון האקדח הושב לו.

גם כשאין אשמה. גם כשהמשטרה תומכת. גם כשהכול אמור להיות מובן מאליו – לפעמים עדיין צריך להילחם. זו בדיוק הסיבה שבגללה לא כדאי להסתמך על עצות אקראיות ברשת או לנסות "לטפל לבד". כשמדובר ברישיון נשק – עדיף להיעזר באיש מקצוע שמבין איך המערכת עובדת, ואיך להוציא את האמת לאור. לפעמים תיקון של אי צדק קטן – מחזיר לאדם חיים שלמים של תרומה, הגנה, והגנה עצמית.