"גם אנחנו עשינו לו סוג של העתק-הדבק, עם הגליל והגלילון הישראליים, שהועתקו בעצמם מהעתק פיני בשם VALMET"

הבורסה של קלצ'ניקוב: ממיליארד כדורים ועד לגליל הישראלי

כמעט בכל עימות צבאי או מלחמה בכל קנה מידה מסביב לעולם יש לפחות צד אחד שמחזיק בקלצ'ניקוב המקורי בידו או באחד מהעותקים והשכפולים הרבים שנולדו לו מסביב לעולם. מי לא העתיק אותו? הסינים, האפגנים, הפקיסטנים, הפינים, האתיופים ואפילו האמריקנים והוא נחשב לאחד הרובים הנמכרים והנפוצים ביותר מסביב לעולם. גם אנחנו עשינו לו סוג של העתק-הדבק, עם הגליל והגלילון הישראליים, שהועתקו בעצמם מהעתק פיני בשם VALMET. לגליל יש גם גרסה מודרנית בשם גליל ACE מתוצרת IWI ואני מאוד מצפה להזדמנות לירות גם בו.

עובדה מעניינת; הידעתם ששמו של ממציא רובה הגליל הוא ישראל גלילי בלשניקוב…

גם במלחמות ישראל, בטח אלה האחרונות, ידענו לזהות אותו ולהבחין בקול הירי שלו לעומת שלנו, ממרחק עצום. כדורי ה-7.62X39 שלו אמנם איטיים במהירות מעופם מכדורי ה-5.56 נאטו שלנו, אבל מציעים שפע של אנרגיה בפגיעה והם גם נפוצים בהתאם. לפי הערכות, בכל שנה מיוצרים מעל לשלושה מיליארד כדורים חדשים כאלה, ואלה רק הידועים והחוקיים ועוד לא הזכרנו את מיליארדי הכדורים שעדיין מאוחסנים ברוסיה ושאר מדינות ברית המועצות לשעבר מאז המלחמה הקרה שעדיין מוגדרים שמישים וסחירים. יותר מכך, בעולם ישנו מדד לא רשמי שסובב סביב עלות כדורי ה-7.62 האלו. בימים רגילים, מחירם נע בין 20 ל-30 סנט לכדור, בעוד שבימי מלחמה, או מעט לפניהם, הביקוש גורם לעליית מחירים, מה שמרמז על קרב שעתיד לפרוץ, כמו שקרה למשל לפני מלחמת אוקראינה-רוסיה, אז מחירי כדורים אלו נסק.

"הקלצ'ניקוב הזה בנוי מטולרנסים משוחררים וגסים למדי, שמאפשרים לכל מה שנכנס לתוכו, לא להפריע למנגנון המכאני שלו וכמובן זה מה שמאפשר לו להיות עמיד כל כך"

איך זה מרגיש לירות ב-AK47?

כשמחזיקים אותו בידיים, מרגישים שזה לא עוד רובה, זו מכונת יריה שהתכווצה לאריזה קומפקטית. הוא כבד (בין כ-3 ל-4.4 ק"ג, בהתאם לדגם והגרסה), מגושם, מעוות ארגונומית, אבל משדר "יאללה בלגאן" בשנייה הראשונה. למה מעוות? למשל בגלל רדיוס הכוונות הקצר, שהופך אותו (למזלנו) לבעל דיוק מפוקפק (זה לא הרובה שתנסו להשיג באמצעותו מקבצים הדוקים, אלא לרסס כמו משוגעים את כל תכולת המחסנית). ידית הדריכה שלו חד צדדית ונמצאת בצד ימין בלבד, כמו בורר הנצרה-אוטומט-בודדת, לפי הסדר הזה (תצורה שמאפשרת תפעול גם עם כפפות עבות), מה שמאלץ כיפוף לא טבעי של יד שמאל בדריכה או עזיבת יד ימין מידית האחיזה. ויש לו גם הדק כבד מאוד שבין הלחיצה עליו לירייה בפועל, יש פער מורגש של כמה חלקיקי שניה.

לפני שנרוקן מחסניות, ניגע מעט ברמה הטכנית. הקלצ'ניקוב יוצר במגוון גרסאות ותצורות וזו שבידנו (ה-AKM), בנויה מקת ומתפסים מעץ, יחד עם ידית אחיזה פלסטית. כל השאר, ברזל כבד ומסיבי. אורך הקנה 16.5 אינץ' (415 מ"מ), הוא מופעל על ידי מנגנון החזרת גזים שמניע את הבריח לאחור ובעצם מאפשר את הפעולה החצי אוטומטית או האוטומטית המלאה (בהתאם לבחירה). חלק מגזי הפליטה של הירי מוזרמים דרך צינור הממוקם בשני שליש הקנה (בערך) והם דוחפים בוכנה לאחור, שגורמת כאמור לדחיפה של כל הבריח. זה בתורו פולט את התרמיל הריק ובחזור גורף כדור חדש וחוזר חלילה.

פעולת הירי מתחילה בהכנסה של המחסנית, כמו בגליל\גלילון, קודם בחלקה הקדמי ובתנועה מעגלית לאחור עד לנעילה ובדריכה מכאנית מאוד מוחשית. הקלצ'ניקוב הזה בנוי מטולרנסים משוחררים וגסים למדי, שמאפשרים לכל מה שנכנס לתוכו, לא להפריע למנגנון המכאני שלו וכמובן זה מה שמאפשר לו להיות עמיד כל כך. הלחיצה על ההדק ארוכה יחסית, אבל גם כבדה ביחס למוכר לנו משאר רובי ה-5.56 שלנו (M16, M4, תבור וכו') והשבירה לא נקודתית, אלא מתרחשת על פני מהלך יחסית בינוני באורכו. נשמע כמו גלוק לא? כמעט. גם תחושת הרתע תואמת את הציפיות – היא מורגשת מאוד, הקת נדחפת לשקע הכתף בכל יריה וגם הקנה מתרומם מעט בכל ירי. הרבה פחות יציב מרובים המערביים המודרניים. אחת הסיבות מדוע בירי באוטומטי (שכמובן לא ביצענו בארץ), צריך לאחוז את ה-AK חזק כדי שלא יתרומם מעלה בחדות.