חוק וסדר

נשק: כן כחייל, לא כאזרח?!

לפעמים קשה להבין איך אדם יכול להיות כשיר לשאת נשק בצה"ל, אבל כמה חודשים לאחר שחרורו פתאום להימצא בלתי כשיר לשאת נשק כאזרח. זה בדיוק מה שקרה לעידו
09/11/2026

// כתב:

עו"ד דורון ברקת

// צילום:

אילוסטרציה

שתפו את הכתבה:

אילוסטרציה

 

עידו הוא בחור צעיר, בן קצת יותר מעשרים, שהשתחרר לפני מספר חודשים משירות קרבי מלא בחיל הים. במשך כמעט שלוש שנים שירת כלוחם, עסק בפעילות מבצעית ובביטחון שוטף וביצע את תפקידו בהצלחה רבה. גם מפקדיו חשבו כך. בתעודת השחרור שלו הוגדרה התנהגותו כ"ראויה לציון", והוא זכה להערכות מצוינות על אחריותו, מקצועיותו, יכולת החשיבה שלו והאופן שבו ביצע את משימותיו. אחד ממפקדיו תיאר אותו כאדם שקט, מסור ומקצועי, שמבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר.
לאחר השחרור החליט עידו להשתלב בתחום האבטחה. הוא אפילו עזב עבודה קודמת כדי להתכונן לקורס המאבטחים שאליו ביקש להתקבל. כחלק מתהליך הקבלה הוא נדרש לעבור מבדק פסיכולוגי, הכולל מבחן ממוחשב וריאיון עם פסיכולוג. ואז הגיעה ההפתעה: עידו נכשל במבדק. האגף לרישוי כלי ירייה הודיע לו שהוא "אינו עומד בתנאי הסף האישיותיים הנדרשים לצורך קבלת רישיון לשאת נשק". המשמעות המיידית הייתה שהוא אינו יכול להמשיך במסלול ההכשרה והעבודה שאליו התכונן.
אבל הסיפור לא הסתיים בכך. במקביל הגיש עידו גם בקשה לרישיון נשק פרטי, מכוח שירותו כלוחם. גם הבקשה הזו נדחתה, הפעם בשל התנגדות משרד הבריאות, בעקבות הפסילה במבדק הפסיכולוגי. כך מצא את עצמו לוחם משוחרר, שזכה להערכות מצוינות לאורך שירותו הצבאי, עם שתי בקשות שנדחו, בלי האפשרות להתחיל בעבודה שאליה התכונן, ועם קביעה חמורה למדי בנוגע לכשירותו האישיותית.
עידו פנה אלינו, והתחלנו לבדוק את הדברים לעומק. חשוב לי להבהיר: אני בהחלט סבור שמבדקים פסיכולוגיים הם כלי חשוב בסינון מועמדים לנשיאת נשק, במיוחד בתחום האבטחה. גם שירות קרבי מצוין אינו מקנה לאדם חסינות מבדיקת כשירות. אבל כאשר מבדק נקודתי מוביל לקביעה כה גורפת, בניגוד לתמונה שעולה משנים של תפקוד בפועל ומהערכות מקצועיות מתועדות, יש בהחלט מקום לבדיקה נוספת.
הכנו ערר מפורט על שתי ההחלטות. צירפנו את מסמכי השירות הצבאי, את הערכות המפקדים, את תעודת הלוחם ואת הרקע האישי של עידו. הסברנו מדוע הדברים שסיפר בריאיון, לרבות תקופה של שחיקה טבעית לקראת סוף השירות, אינם מלמדים כשלעצמם על מסוכנות או על חוסר כשירות לשאת נשק. לא ביקשנו לוותר על בדיקת הכשירות. להפך. ביקשנו שעידו ייבדק פעם נוספת בפני ועדת מומחים, שתבחן את התמונה המלאה.
וכך אכן קרה. ועדת המומחים בחנה את עניינו וקבעה שלא נמצאו אצל עידו גורמי סיכון המצדיקים את פסילתו. בעקבות המלצתה החליטה הממונה על רישוי כלי ירייה לקבל את הערר ולאפשר לו להמשיך בהליך לקבלת רישיון ארגוני. גם ההתנגדות לרישיון הפרטי הוסרה, והערר הנוסף התקבל. והבוקר הגיעה הבשורה המשמחת: שני אישורים מותנים, אחד לרישיון הנשק הפרטי והשני לרישיון המאבטח. עידו יצטרך עדיין להשלים את ההכשרות ואת יתר דרישות הרישוי, אבל שתי המניעות שמנעו ממנו להתקדם הוסרו.
אני שמח מאוד בשבילו. מדובר בבחור צעיר ואיכותי, שתרם למדינה במשך שנים כלוחם, ביקש להשתלב בעבודה בתחום הביטחון, ומצא את עצמו מתמודד עם שתי החלטות שפגעו בתוכניותיו. הסיפור הזה ממחיש גם מדוע חשוב שמערכת הרישוי תאפשר ביקורת מקצועית אמיתית על החלטותיה. לא כל פסילה היא טעות, ולא כל ערר צריך להתקבל. אבל החלטה שלילית אינה בהכרח סוף פסוק, במיוחד כאשר קיימים נתונים ממשיים המצדיקים בחינה מחודשת.
והפעם אני רוצה גם לפרגן לאגף לרישוי כלי ירייה ולוועדת המומחים. הם בחנו את החומר, אפשרו בדיקה נוספת, וכאשר התברר שאין הצדקה להותיר את הפסילה על כנה, שינו את ההחלטות. עידו, אני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך. מגיע לך לפתוח את הפרק הבא בחייך ברגל ימין.

שתפו את הכתבה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יש מצב שזה גם יעניין אותך...

כתבות נוספות