"המטווח נסגר ולפנינו הונחו שניים מהאקדחים שאמורים להיות הסטרייקרים הפולימריים הטובים בעולם. אז כמובן שהתחלנו במישושים, להעביר מיד ליד, לאחוז, לשחרר, ולשחק במשך זמן ממושך"

שתי דרכים לייצר ארגונומיה מצוינת

המטווח נסגר ולפנינו הונחו שניים מהאקדחים שאמורים להיות הסטרייקרים הפולימריים הטובים בעולם. אז כמובן שהתחלנו במישושים, להעביר מיד ליד, לאחוז, לשחרר, ולשחק במשך זמן ממושך. נתחיל עם ה-Walther. האקדח הגרמני יכול לפתוח מגמה על שמו שכל כולה מוקדשת לארגונומיה. לא יודע כמה פעמים אמרתי את זה בעבר, אבל האקדח הזה מרגיש הכי קרוב שניתן לאקדח שנתפר בדיוק עבורנו, בזמן שהוא בכלל בייצור המוני.

ארגונומית האחיזה שלו קרובה מאוד לציון מושלם, בעובייה, בטקסטורת החספוס, באופן שבו הידיים חובקות את הגוף שלו, בחריצי הדריכה על המחלק – הכל. ה-PDP מרגיש כאילו פוסל באופן אישי ומדויק עבורי, אך אולי עלול להרגיש מעט עתיר ממדים עבור בעלי כפות ידיים קטנות. שקע האגודל שלו עמוק, מגרעת האצבע מתחת לשמורת ההדק (UnderCut) גבוהה וחלקה ועוביה המשתנה של ידית האחיזה מרגיש פשוט נכון. ומדוע הציון שלו רק קרוב למושלם ולא מושלם? בגלל עצר המחלק שלו. הוא אמנם דו-צדדי ודואג גם ליורים שמאליים, אבל ממדיו גדולים והוא התחכך לא פעם ביד ומנע למעשה נעילת המחלק לאחור בעת גמר המחסנית. כמובן שזהו אקדח גדול בכל קנה מידה – ארוך, רחב וגבוה ואת זה צריך לקחת בחשבון כשמתכננים לשאת אותו על הגוף. נקודה נוספת תרד לו בהמשך גם בגלל ההשפעה הניכרת של המרחק של היד מציר קדח הקנה, אבל עוד נגיע לזה.

ה-Canik TTI Combat גם שם דגש ניכר על עניין הארגונומיה, אבל בחר בדרך קצת פחות מורכבת ולא בהכרח פחות טובה כדי להשיק את המטרה. ידית האחיזה שלו צרה ודקה יותר, מה שמצד אחד מאפשר גם לבעלי כפות ידיים קטנות לאחוז בו בנוח ומצד שני, לא פוגם בנוחות האחיזה לבעלי כפות ידיים גדולות. טקסטורת החספוס שלו מורגשת יותר, מסייעת מאוד לאחוז בו בצורה יציבה מאוד וגם הוא מציע שפע של חריצים על המחלק לדריכה קלה. גם הטורקי מציע התאמה מלאה ליורים ימניים ושמאליים, אבל פה לא חשנו בכל הפרעה מצד עצר המחלק לנעילתו לאחור בזמן גמר וגם ציר קדח הקנה פה נראה (ומאוחר יותר גם ירגיש) קרוב יותר ליד האוחזת. בקניק הזה ישנו גם אינדיקטור להימצאות כדור בבית הבליעה על גבי פיסת הנוקר, מה שמוסיף רובד נוסף של מודעות ובטיחות.

לשני האקדחים יש גם כוונות ברזל יעילות מאוד – אחורית מושחרת וקדמית סיב-אופטי בקניק ולעומתו, אחורית עם שתי נקודות לבנות וקדמית עם נקודה לבנה בוולטר ולשניהם הכנה לכוונת השלכה.

"פעימת הרתע של הקניק, מעבירה זעזוע קטן יותר אל כפות הידיים ויחד עם גורמים נוספים, יוצרים ירי מאוד מאוד מהנה ביחס לסטרייקרים"

ההבדלים הדקים שבאיכות הירי

גם עכשיו, כמעט שנתיים מהרגע שבו יריתי לראשונה בוולטר PDP, אני עוד זוכר את הטעם הממכר שהוא השאיר אצלנו ואת החוויה והיא רק המשיכה להשתפר ככל שירינו בגרסאות חדשות ומתקדמות יותר של דגם זה. לא נגלה לכם את אמריקה אם נספר לכם שמרבית אקדחי הסטרייקר הפולימריים בעולם, מציעים הדקים בינוניים עד גבוליים בתחושתם. הם לרוב נמרחים, לא מדויקים, כבדים וחלקם המשמעותי תוכננו כנגזרת ישירה של דרישות מכרזי כוחות הביטחון בעולם, לספק הדק שמשקלו המינימלי כבד למדי, מעל 2.5 ק"ג.

לוולטר יש בהחלט גרסאות כאלה שמיועדות למכרזים, עם הדקים תואמים, אבל כשהם בחרו לייצר קו מקביל עם הדקים משודרגים (PRO), הם יצרו רף חדש בתחום. נכון, הדק תחושתי כזה הוא לא קריטי לדיוק הפגיעות ואפשר בהחלט לייצר אקדח הגנה עצמית יעיל עם הדק לא תחושתי מספיק, אבל אם אפשר, למה לא? זה פשוט מהנה בהרבה. כשיורים ב-PDP PRO X מבינים עד כמה זה יכול להיות מהנה. מעבר למשבת הקטן, ישנו מהלך ראשוני קצר, מפגש ברור מאוד עם הקיר, שבירה מדויקת מאוד וגם חידוש קשר מבריק. בהחלט רף אחר בעולמות הסטרייקרים.

הממדים והארגונומיה של הוולטר הופכים אותו למכונת ירי מצוינת – מדויקת, עקבית ומהנה מאוד, בטח עם הוספת מפצה הרתע בחזית. מפצה זה עוזר לאקדח להתמודד עם משקל נמוך יחסית של 680 גרם (נועד להקל על הנשיאה) ועם המרחק הגדול יחסית של ציר קדח הקנה מהיד. שני אלה (המשקל הנמוך וציר קדח הקנה) גורמים לכך שפעימת הרתע שלו מורגשת יותר. המכה בכפות הידיים שזורמת אל הגוף מוחשית למדי. לא בלתי אפשרית ובהחלט אפשר להתרגל אליה, אבל היא שם. פעימת הרתע הזו לא הגבילה אותנו בשום שלב, לא בירי מהיר ולא באיטי ומדויק, אבל אולי אפשר היה לפתור אותה עם תכנון אחר להתנגדות הקפיץ המרכזי.

ה-Canik TTI Combat כאמור מביא למבחן הזה גם כן הדק מצוין. גם הוא שטוח, עם משבת קטן עליו, עם סוף מהלך ב-90 מעלות ולפניו מהלך ראשוני קצרצר ושבירה קריספית ונקיה מאוד. חידוש הקשר בו טוב מאוד גם כן, טיפטיפה פחות נקי מזה של הוולטר, אבל אתם צריכים להיות ממש רגישים כדי לחוש בהבדל.

אבל ההבדל הגדול בין השניים מורגש בירי. אמנם לא ירינו ב-Canik ללא מפצה רתע (לשניהם יש מפצה קטן עם חריץ אחד או שניים צרים מאוד), אבל ככל הנראה הודות למיקום הנמוך יותר של הקנה (מרחק ציר קדח הקנה מהיד האוחזת) והמשקל הגבוה יותר (836 גרם), פעימת הרתע של הקניק, מעבירה זעזוע קטן יותר אל כפות הידיים ויחד עם גורמים נוספים, יוצרים ירי מאוד מאוד מהנה ביחס לסטרייקרים.

שני האקדחים מציעים קנים ארוכים יחסית, 4.6 אינץ (11.6 ס"מ) לוולטר ו-4.74 אינץ' (12 ס"מ) לקניק, אבל דווקא הוולטר היה זה שהשיג מהירות ממוצעת לקליעים (תחמושת זהה בשני המקרים, 124 גריין) גבוהה יותר בכ-11 מטר לשניה.