כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

רגע אחד שבו אדם נורמטיבי, שמחזיק אקדח ברישיון, קם בבוקר כאזרח רגיל ובתוך כמה שעות מוצא את עצמו מול משטרה, חקירה, חשש מכתב אישום, חשש מהרשעה, חשש מאובדן רישיון הנשק, ובעיקר תחושה קשה שהחיים שלו עלולים להשתנות בגלל טעות אחת.

שני מקרים מהעת האחרונה ממחישים בדיוק את הנקודה הזאת. שני אנשים רגילים. שני כלי נשק חוקיים. שתי התרחשויות שנראות בהתחלה כמו אירוע פלילי חמור. שני תיקים שיכלו להסתיים בהרשעה פלילית. ובסופו של דבר, שני תיקים שהסתיימו בסגירת התיק בהסדר מותנה.

אבי (שם בדוי) החזיק אקדח מסוג Glock ברישיון. באחד הערבים, הוא הגיע לחוף הים. ערב נעים רגיל. ים, חושך, חול, זוגיות, רגע של שקט. בתיק שהביא איתו היה האקדח, ובתוך האקדח הייתה מחסנית. בנוסף, בתוך התיק הייתה גם מחסנית נוספת מלאה בתחמושת.

בשעה 21:40 לערך אבי התיישב עם בת זוגו על מחצלת בחוף. את התיק הוא הניח בצמוד לרגלו השמאלית. מבחינתו, כנראה, התיק היה לידו. קרוב. בשליטה. עוד חפץ אישי שמונח ליד הגוף, כמו שכל אחד מאיתנו מניח תיק לידו כשהוא יושב על חוף הים.

אבל, בתיק הזה היה אקדח.

כעבור רבע שעה בלבד, בסביבות 21:55, אבי הבחין שהתיק נעלם. ברגע אחד הערב השתנה. זה כבר לא היה ערב זוגי על החוף. זה כבר לא היה רק תיק שנגנב. בתוך שניות הוא הבין שהאקדח שלו, המחסנית והתחמושת – יצאו משליטתו. אפשר לדמיין את הדופק שעולה, את הבטן שמתהפכת, את המחשבה המיידית: לאן זה הגיע, מי לקח את זה, מה יקרה עכשיו.

אבי לא ברח מהאירוע ולא ניסה לטשטש אותו. הוא התקשר למשטרה ודיווח על גניבת הנשק. הוא החל בסריקות בחוף. בשלב הזה, לצד החשש הפלילי, יש גם פחד אמיתי – כלי ירייה יכול להגיע לידיים הלא נכונות. כל דקה שעוברת מרגישה כבדה. כל אדם שעובר בחוף יכול להיראות כמו מי שאולי ראה משהו. כל פינה בחול יכולה להיות המקום שבו התיק הושלך.

למחרת, נמצאו הנשק והתחמושת. למרבה המזל, לא נגרם נזק.

אבל מבחינת הדין הפלילי, עצם העובדה שהנשק נמצא אינה מוחקת את האירוע. לאבי יוחסה עבירה של הזנחת השמירה על כלי ירייה, לפי סעיף 339(א) לחוק העונשין. זו עבירה שנשמעת לכאורה יבשה, כמעט טכנית, אבל מאחוריה עומדת חובה כבדה מאוד – מי שמחזיק נשק ברישיון חייב לשמור עליו בשליטה מלאה. לא כמעט. לא בערך. לא “הוא היה לידי”. אלא שמירה קפדנית, רציפה ואפקטיבית.

במילים אחרות, מבחינת המדינה, השאלה לא הייתה אם אבי אדם טוב או רע. השאלה הייתה פשוטה וחדה – איך אקדח ברישיון הגיע למצב שבו הוא נגנב מתיק בחוף הים. ועדיין, למרות חומרת האירוע, התיק לא נוהל עד תום כהליך פלילי מלא ולא הסתיים בהרשעה. הוא הסתיים בסגירת התיק בהסדר מותנה.

תנאי ההסדר כללו תשלום לאוצר המדינה בסך 3,000 שקל, התחייבות של אבי להימנע מביצוע עבירה של הזנחת השמירה על כלי ירייה לפי סעיף 339(א) לחוק העונשין למשך שנה מיום חתימת ההסדר, והפקדת כלי הירייה למשך 8 חודשים החל ממועד חתימת ההסדר. בסיום התקופה תתקבל החלטה בעניין כלי הירייה על ידי הגורם המוסמך, לפי דין.

הנימוקים לסגירת התיק בהסדר היו משמעותיים, אבי דיווח מיד למשטרה עם היוודע האירוע, הוא הודה בעובדות המהוות עבירה והביע חרטה על מעשיו, מדובר באירוע רשלני חד־פעמי, הוא נעדר רישום פלילי, ולמרבה המזל, לא נגרם נזק.