כנסו והרשמו למועדון החברים של ISRAEL BALLISTICS

עקבו אחר ערוץ היוטיוב של ISRAEL BALLISTICS

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנחנו רוצים לעצור לרגע ולהיזכר בכלי הנשק שעיצבו את צה"ל בשמירה על הגבולות, הביטחון ומלחמות ישראל. מאז קום המדינה ועד ימים אלה ממש, חווינו רצף מתמשך של קרבות ומלחמות, גבורה והקרבה ובידי לוחמינו עברו בהתאם שלל כלי נשק איקוניים שעיצבו לא רק את שדה הקרב, אלא אף את תפישת הלחימה בכללותה. אלה נאבקו בחול של סיני, בבוץ של לבנון, במלח של הים, בקסבה של שכם ובסמטאות של חאן יונס. הנשק הוא לא רק אמצעי טכני, הוא שותף אמיתי לקרב וכבר בטירונות לימדו אותנו לפתח עמו מערכת יחסית של כבוד – לנקות אותו, לשמור עליו, להגן עליו, כדי שהוא יוכל להגן עליך ברגע הצורך. בכתבה זו ננסה לגעת בכלי הנשק המרכזיים ששרתו אותנו, מהצ'כי של תש"ח ועד לכלים המודרניים של ימינו.

המערכה על העצמאות: מאוזר (הצ'כי שהיה בכלל גרמני) K98

בימיה הראשונים של המדינה ועוד קצת לפני כן, היחידות הלוחמות הורכבו מערב רב של כלי נשק. יבוא סדיר לא היה – כל מטאטא שהצליח לירות, שימש את הלוחמים והמגינים. אלה היו כלי נשק שהוברחו לארץ בדרך לא דרך בשל האמברגו, נלקחו שלל ואף נגנבו מהבריטים, כך שביחידה אחת אפשר היה למצוא "סלט" של קליברים ודגמים. המצב השתנה לטובה עם עסקת הנשק הצ'כית ב-1948, אשר שינתה את התמונה. הצ'כים, אשר עד היום שומרים איתנו על יחסים חמים, באישור ברית המועצות, מכרו לישראל הצעירה אלפי רובי מאוזר K98 מעודפי ייצור גרמני מהמלחמה. זה היה רובה בריחי (Bolt Action) בקליבר 7.92 אשר הוסב מאוחר יותר ל-7.62 והוא נודע בדיוק הרב ובטווח אפקטיבי גדול. רובה זה הכניס ליחידות הלוחמות את הסטנדרטיזציה, שאפשרה במקרה הצורך להעביר תחמושת בין הלוחמים, בזמן הלחימה. רובה זה היה עמוד השדרה של כוחות הביטחון במבצעים בנגב ובדרך לירושלים.

סטן (Sten): הנשק של המחתרות

הסטן הבריטי, הוא תת מקלה פשוט וזול ביותר עם מנגנון ירי מכנס פתוח. הוא נועד לאפשר לבריטים לייצר מיליונים כמותו בעלות נמוכה ולהפיצו בקרה הלוחמים בקלות. נשק זה היה כל כך פשוט, שגם בישראל הצעירה, המחתרות ייצרו אותו בכמויות והוא העניק להם יכולת ירי אוטומטי מהיר, בקצב אש של כ-450 כדורים לדקה ובקליבר 9 מ"מ הנפוץ. אחד מיתרונותיו הגדולים, נגעו ליכולת לפרק אותו לחלקים קטנים, מה שהקל מאוד על היכולת להבריח אותו ממקום למקום בדיסקרטיות. אולם, נשק זה, שלרוב לא היה יותר מאשר צינור עם קפיץ ונוקר, סבל ממעצורים רבים, הוא נטה לפלוט כדורים גם במכה קלה והוא לא היה נוח לנשיאה על הגוף.

 המהפכה הישראלית: תת-מקלע עוזי

זמן קצר לאחר קום המדינה והקמת צה"ל, בחודש יוני 1949, הרמטכ"ל יעקב דורי החליט למצוא מחליף לסטן הפשוט. ההגדרה שניתנה הייתה לבחור בנשק שמאפשר ירי אוטומטי, שיציע אמינות גבוהה (בוודאי ביחס לסטן) ושיהיה נוח וקומפקטי לנשיאה. באותה תקופה, עוזי גל, מתכננו של ה"עוזי" סיים הכנה של מספר אבות טיפוס והם נבחנו מול מתחרים זרים ונשק זה נבחר הודות לקלות הייצור והעמידות שהפגין. וכך, ביום העצמאות 27 אפריל 1955, נחשף ה"עוזי" באופן רשמי ותוך שנים ספורות, הנשק האיקוני כבר החל לשרת ביחידת הקומנדו 101 ומשם התרחב שימושי גם אל חטיבת הצנחנים בקרבות במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. העוזי הציע קצב ירי מהיר של כ-600 כדורים בדקה, פשטות, עלות יצור נמוכה, אמינות גבוהה ומידות קומפקטיות לנשיאה. נתונים אלה גרמו לו גם להימכר בכמויות גדולות בעולם לכוחות הביטחון ואף לאזרחים. אולם נשק זה היה מדויק רק במרחקי ירי קצרים, מה שהוביל להחלפתו ברומ"ט (FN FAL). בסופו של דבר ה"עוזי" הוצא משירות צבאי וכיום הוא קיים בגרסאות מודרניות, קצרות, פולימריות ועדין נהנה ממוניטין נחשק.